| abstract
| - ירמיהו - נביא החורבן - עסק הרבה בשאלה - מדוע בא החורבן? אחת התשובות לכך היא (יג 22): " וְכִי תֹאמְרִי בִּלְבָבֵךְ 'מַדּוּעַ קְרָאֻנִי אֵלֶּה?' בְּרֹב עֲוונֵךְ נִגְלוּ שׁוּלַיִךְ, נֶחְמְסוּ עֲקֵבָיִךְ ". פסוק זה מתייחס במיוחד לשינוי שחל ביחסם של הגויים כלפי עם ישראל: מנהיגי ישראל הזמינו את הגויים לבוא ולכרות איתם ברית, כמו שכתוב בפסוק קודם ואת לימדת אותם עלייך אלופים לראש ( פירוט ); והגויים הפכו מבעלי-ברית לכובשים אכזריים; מדוע השתנה יחסם אלינו? מה עשינו רע? הפסוק שקראנו, והפסוקים הבאים אחריו, נותנים תשובה: ברוב עוונך - :
* נגלו שולייך = הורמו שולי שמלתך עד שגילו את ערוותך;
* נחמסו עקבייך = הושחתו ונגזלו הנעליים שכיסו את עקבי רגלייך, או עקבייך עצמם, כלומר - נשארת עירומה ויחפה. עירום בתנ"ך הוא סמל להשפלה ולגילוי הצדדים החלשים ; הפסוק ברוב עוונך נגלו שולייך נחמסו עקבייך משמעו, שהעוונות של ירושלים גרמו לכך שהאויבים ראו בה את הצדדים החלשים, הם הפסיקו להתייחס אליה כאל אישה מכובדת, והתחילו להתייחס אליה בזלזול והשפלה. פסוקים 26-27 - בהמשך - מפרטים יותר את העוונות שבגללם ירד מעמדה של ירושלים בעולם: וְגַם-אֲנִי חָשַׂפְתִּי שׁוּלַיִךְ עַל-פָּנָיִךְ; וְנִרְאָה קְלוֹנֵךְ. נִאֻפַיִךְ וּמִצְהֲלוֹתַיִךְ, זִמַּת זְנוּתֵךְ, עַל-גְּבָעוֹת בַּשָּׂדֶה, רָאִיתִי שִׁקּוּצָיִךְ ; אוֹי לָךְ, יְרוּשָׁלִַם--לֹא תִטְהֲרִי, אַחֲרֵי מָתַי עֹד; הניאוף - גם ניאוף פיסי וגם ניאוף רוחני (=עבודת אלילים) - הם שגרמו לזלזול. העונש הוא "מידה כנגד מידה": בני ישראל הורידו את בגדיהם כדי לעשות מעשים המנוגדים לתורה, וכעונש - ה' הוריד את בגדי-הכבוד של עם ישראל, הראה את חולשתם לעיני הגויים, וגרם לגויים לזלזל בהם. וייתכן שיש כאן תוצאה טבעית: כאשר העם מזלזל בכוח היצירה העיקרי שטבוע בגופו, ומשתמש בו בצורה פרוצה - "על גבעות בשדה", הדבר משפיע על כל התנהגותו של העם גם כלפי חוץ, והתוצאה לאורך זמן היא, שגם הגויים מזלזלים ומשפילים אותו.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)