מצוה מהתורה לא לאכול נותר, שנאמר (ויקרא יט6): והנותר עד היום השלישי...פגול הוא לא ירצה ואכליו עונו ישא, (שמות כט34): ושרפת את הנותר באש, לא יאכל כי קדש הוא. המצוה מחייבת כל אדם מישראל, רק כשהמקדש קיים, בכל מקום. רמב"ם מנה מצוה זו כמצוות לא-תעשה קלא בספר המצוות, ופירט את הלכותיה בי"ד חזקה, הלכות פסולי המקודשים, פרק יח. בספר החינוך זוהי מצוה רטו.
מצוה מהתורה לא לאכול נותר, שנאמר (ויקרא יט6): והנותר עד היום השלישי...פגול הוא לא ירצה ואכליו עונו ישא, (שמות כט34): ושרפת את הנותר באש, לא יאכל כי קדש הוא. המצוה מחייבת כל אדם מישראל, רק כשהמקדש קיים, בכל מקום. רמב"ם מנה מצוה זו כמצוות לא-תעשה קלא בספר המצוות, ופירט את הלכותיה בי"ד חזקה, הלכות פסולי המקודשים, פרק יח. בספר החינוך זוהי מצוה רטו.