abstract
| - בלשון המקרא יש מספר מושגים הקשורים לדעת, לכל אחד מהם יש משמעות ייחודית:
* חכמה = הכישרון לשמוע, ללמוד וללמד - בעיקר בתחום הרוחני (מה טוב ומה רע לעשות).
* בינה = הכישרון לחשוב להסיק מסקנות.
* דעת = היכרות מקרוב, באמצעות החושים.
* ערמה = הכישרון להטעות ולהיזהר מהטעיות.
* השכל = הכישרון לבחור נכון ולהצליח - בעיקר בתחום החומרי.
* מזימה = הכישרון להזיק.
* תושיה = הכישרון לעזור. במאמר זה נתמקד בהבדל בין שני המושגים הראשונים - חכמה ותבונה:
* חכמההיא הכשרון היסודי יותר, הכשרון למצוא לקלוט עובדות מבחוץ, ללמוד מאחרים.
* תבונההיא כשרון מתקדם יותר, הכשרון להפיק עובדות מבפנים, להסיק מסקנות חדשות מעובדות קיימות. הנה כמה פסוקים שמדגימים את ההבדל:
* משלי ג13: אשרי אדם מצא חכמה, ואדם יפיק תבונה: חכמה - אדם מוצא, כאשר הוא לומד מאחרים; אבל תבונה - אדם צריך להפיק , להוציא בעצמו, מהמוח שלו.
* משלי ז4: אמור לחכמה 'אחותי את', ו'מודע' לבינה תקרא החכמה היא טבעית ופשוטה יותר - כמו אחות; הבינה היא מתוחכמת ורחוקה יותר - כמו מודע=קרוב-רחוק (ראו החכמה היא המשפחה ).
* (משלי כג23): אמת קנה ואל תמכר, חכמה ומוסר ובינה ( פירוט )
* חכמה בינה ודעת - בבריאת העולם וביצירת בית
* חכמה, בינה, יראה ואהבה
* חכמה, בינה ומתכות יקרות
* חכמים משתמשים באיברי השמיעה והדיבור - נבונים משתמשים בלב
* כי בישישים חכמה, ואורך ימים תבונה
* והוכח לנבון יבין דעת - ובהשכיל לחכם יקח דעת
* [1] ישמע חכם ויוסף לקח - ונבון תחבולות יקנה
* איש אוהב חכמה ישמח אביו - שומר תורה בן מבין
* [ התבונה מכילה את החכמה ]
* קריאות מ/אל החכמה והתבונה ( חכמות.. ברחובות תתן קולה , אם... לתבונה תתן קולך , ותבונה תתן קולה ).
|