| abstract
| - משה שלח אנשים לתור את הארץ, וציווה עליהם (במדבר יג18) ולראות:
* את הארץ - מהי?
* ואת העם היושב עליה - החזק הוא הרפה? המעט הוא אם רב?
* ומה הערים אשר הוא יושב בהנה - הבמחנים אם במבצרים?
* ומה הארץ - השמנה היא אם רזה? היש בה עץ אם אין? והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ . האנשים, לכאורה, מילאו את שליחותם - הם נתנו תשובות אמיתיות לשאלות שמשה שאל אותם (יג27):
* באנו אל הארץ אשר שלחתנו, וגם זבת חלב ודבש היא, וזה פריה - זה בוודאי אמת.
* אפס, כי עז העם היושב בארץ - גם זה אמת, כמו שמשה בעצמו אמר בדברים ט1: "גויים גדולים ועצומים ממך".
* והערים בצורות גדולות מאד, וגם ילידי הענק ראינו שם - גם זה אמת, כמו שמשה אמר שם: "ערים גדולות ובצורות בשמיים. עם גדול ורם, בני ענקים...". דרשנים ניסו למצוא פגמים במילים שונות בדברי המרגלים - למשל המילה אפס. אבל קשה לקבל את הדעה שמילה אחת קטנה הביאה לעונש כה חמור. גם הערכת המצב שנתנו האנשים מאוחר יותר (במדבר יג31):
* לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו היא הערכת-מצב הגיונית ע"פ השכל האנושי, כמו שגם משה בעצמו אומר (דברים ט2) מי יתייצב לפני בני ענק?!; כלומר - באופן טבעי באמת אי אפשר לנצח את העם הזה. משה לא ביקש מהתרים, ולא יכל לבקש מהם, לשפוט את המצב מנקודת מבט אלהית, כי הם רק בני-אדם. אם הוא היה מעוניין להעביר לעם את נקודת המבט האלהית, הוא היה אומר את הדברים בעצמו, ברוח הקודש (כפי שעשה בספר דברים), ולא היה צורך בשליחת אנשים . האנשים הבינו בצדק, שאם שולחים אותם לתור את הארץ - מצפים מהם להביא את נקודת המבט שלהם, וכך עשו. אמנם, משה לא ביקש מהם בפירוש לתת הערכת מצב, אבל הם "הגדילו ראש" כמו שעשה יוסף בשעתו, שנתבקש לפתור את חלום פרעה, ובנוסף לפתרון על שבע שנות הרעב - הוסיף עצה מעשית איך לעבור את הרעב בשלום. לא סביר שעל "הגדלת ראש" זו הם נענשו! כדי להבין את חטאם של המרגלים, יש לעיין בפסוק שמתאר את עונשם (במדבר יד37): וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה לפני ה': החטא שהביא למותם הוא הוצאת דיבת הארץ רעה. כעת, אם נעיין בדברי המרגלים, נראה שהם לא הוציאו דיבת הארץ בתחילת דבריהם, אלא רק יותר מאוחר (יג32): ויוציאו דיבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל, לאמור... יש הבדל בין 'הוצאת דיבה' לבין 'הבאת דיבה' : 'הוצאת דיבה' היא אמירת דברי שקר, שהאומר מוציא ובודה מליבו; 'הבאת דיבה' היא אמירת דברים רעים אבל אמיתיים. לפי זה, חטאם של המרגלים התחיל ברגע שהתחילו לשקר. זה לא היה מייד בהתחלה - בהתחלה הם אמרו אמת, כפי שהסברנו למעלה. אבל, אחרי שהם שמעו שכלב-בן-יפונה מביע דעה שונה משלהם (במדבר יג30), הם התחילו לחשוש שמא העם יקבל את דעתו של כלב וישתכנע לעלות לארץ, והם פחדו מכך מאד, ולכן החליטו להשתמש ב"תרגיל מלוכלך" - הם שיקרו, הוציאו דיבת הארץ רעה, כדי להפחיד את העם ולהסית אותם שלא לעלות לארץ. ע"ע דברי המרגלים .
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)