| rdfs:comment
| - דמות אחת במגילת אסתר שכמעט לא שמים לב אליה, למרות שהתפקיד שלה בעלילה הוא חשוב מאד, היא דמותו של ממוכן . ממוכן נזכר היה אחד מיועצי המלך אחשורוש, והוא נקרא אל המלך לאחר שושתי סירבה להופיע לפניו: ( אסתר א13-21 ): " וַיִּיטַב, הַדָּבָר, בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַשָּׂרִים; וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ, כִּדְבַר מְמוּכָן . וַיִּשְׁלַח סְפָרִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ--אֶל-מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ, וְאֶל-עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ: לִהְיוֹת כָּל-אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ, וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ . ממוכן הוא שגרם למלך להחמיר בעונשה של ושתי, וגרם לכך שהמשרה המלכותית התפנתה.
|
| abstract
| - דמות אחת במגילת אסתר שכמעט לא שמים לב אליה, למרות שהתפקיד שלה בעלילה הוא חשוב מאד, היא דמותו של ממוכן . ממוכן נזכר היה אחד מיועצי המלך אחשורוש, והוא נקרא אל המלך לאחר שושתי סירבה להופיע לפניו: ( אסתר א13-21 ): " וַיֹּאמֶר מומכן (מְמוּכָן) , לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים: לֹא עַל-הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה: כִּי עַל-כָּל-הַשָּׂרִים, וְעַל-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. כִּי-יֵצֵא דְבַר-הַמַּלְכָּה עַל-כָּל-הַנָּשִׁים, לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן: בְּאָמְרָם, הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו--וְלֹא-בָאָה. וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס-וּמָדַי, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת-דְּבַר הַמַּלְכָּה, לְכֹל, שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ; וּכְדַי, בִּזָּיוֹן וָקָצֶף. אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יֵצֵא דְבַר-מַלְכוּת מִלְּפָנָיו, וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס-וּמָדַי, וְלֹא יַעֲבוֹר: אֲשֶׁר לֹא-תָבוֹא וַשְׁתִּי, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ, לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה. וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, כִּי רַבָּה הִיא; וְכָל-הַנָּשִׁים, יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן--לְמִגָּדוֹל, וְעַד-קָטָן. וַיִּיטַב, הַדָּבָר, בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַשָּׂרִים; וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ, כִּדְבַר מְמוּכָן . וַיִּשְׁלַח סְפָרִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ--אֶל-מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ, וְאֶל-עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ: לִהְיוֹת כָּל-אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ, וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ . ממוכן הוא שגרם למלך להחמיר בעונשה של ושתי, וגרם לכך שהמשרה המלכותית התפנתה. על-פי חז"ל (תלמוד בבלי, מגילה יב:) ממוכן הוא המן ; איך הגיעו חז"ל למסקנה הזאת? מה משותף בין המן לבין ממוכן? הסבר יפה ראיתי בספר "בעקבות סוד המגילה" (סיגל תירוש, ישראל פיבקו, לאה טל; הוצאת יקינתון, ת"א ה'תשנ"ב) : גם ממוכן וגם המן נוטים לקחת בעיה פרטית-אישית, לנפח אותה פי כמה וכמה, ולהציג אותה כבעיה לאומית או אף כלל עולמית:
* ממוכן אמר: לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה, כי על כל השרים ועל כל העמים אשר בכל מדינות המלך אחשרוש: הסכסוך הפרטי בין ושתי לאחשורוש הופך, בדברי ממוכן, לסכסוך כלל-עולמי בין כל הגברים לכל הנשים;
* ואף המן, לאחר שמרדכי לא השתחוה לו (אסתר ג6): ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו, כי הגידו לו את עם מרדכי; ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי: הסכסוך האישי ביניהם הופך בעיניו לסכסוך בין כל היהודים לכל הגויים. ייתכן שהתכונה הזאת היא שגרמה לחז"ל לזהות ביניהם. האם זו תכונה טובה או רעה? האם יש לפתור סכסוכים אישיים באופן פרטי, או לנסות לזהות את השורש של כל סכסוך ברמה הלאומית-כללית? 1.
* ייתכן שזו תכונה טובה - תכונה שמראה על חכמה והעמקה ; ממוכן-המן לא מסתפק בפתרון בעיות פרטיות ו"כיבוי שרפות", אלא מנסה למצוא את השורש של כל בעיה ולפתור אותה לעומק; ודווקא בגלל חכמתו הוא מהווה אויב כל-כך מסוכן. לפיכך, כדי שנוכל להתמודד איתו, גם אנחנו צריכים להשתמש בתכונה זו ולהתעמק בשורשיו של כל סכסוך. 2.
* אך ייתכן שזו תכונה רעה - תכונה של איש מדיינים המחרחר ריב. לא כל סכסוך אישי, בין שכנים, הוא סכסוך לאומי; במקרים רבים, סכסוך אישי נובע מאינטרסים אישיים, והצד הלאומי הוא רק תירוץ. לפיכך צריך להשתדל לצמצם את ממדיו של הסכסוך ולפתור אותו ברמה מקומית, ולא להשתמש בו כעילה למלחמה כוללת.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)