| Attributes | Values |
|---|
| rdfs:label
| |
| rdfs:comment
| - אנשים לא אוהבים להראות שהם עצובים - הם חוששים שהדבר יציג אותם כחלשים. אולם, החכם יכול לזהות, מתוך התבוננות בפנים ובתנועות השפתיים, אם האדם שלפניו שמח או עצוב:
* (משלי כו23): כסף סיגים מצפה על חרש - שפתים דלקים ולב רע הביטוי "לב רע" הוא הפכו של הביטוי "שמח וטוב לב", ומשמעו - "לב שחושב מחשבות ועצובות" ( לב= מקום המחשבות והרגשות ), כמו בפסוקים: אם כך, לפי הפסוק שלנו, יש להתבונן בשפתיו של הזולת ולנסות להבין אם הוא עצוב או לא, כדי לעזור לו; בניגוד לעצה הכללית שאומרת - לא לנסות לקרוא מחשבות .
* (נחמיה ב2): ויאמר לי המלך 'מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה? אין זה כי אם רע לב !' ואירא הרבה מאד
|
| dcterms:subject
| |
| dbkwik:resource/20JiKDt5K_tKz2tpfckXCw==
| - משלי כה11
- נחמיה ב3
- משלי כו23
- נחמיה ב2
- ירמיהו טז12
|
| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - ויאמר לי המלך 'מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה? אין זה כי אם רע לב !' ואירא הרבה מאד
- כמו המצפה כלי חרס בכסף המעורב בסיגים, הנה כאשר יראה הרואה כי סיגים המה - יתן לב לבחון בפנימיותם וימצאם חרס; כן השפתים הרודפים אחר אהבת הבריות, ובלבו יחשוב מרמה - הנה כאשר ימצא בשפתיו מאומה רע, ואם מעט הוא, ידוע תדע שלבו מלאה זדון
- תפוחי זהב במשכיות כסף, דבר דבר על אפניו
- כסף סיגים מצפה על חרש - שפתים דלקים ולב רע
- ואמר למלך 'המלך לעולם יחיה! מדוע לא ירעו פני, אשר העיר בית קברות אבתי חרבה, ושעריה אכלו באש!'
- ואתם הרעתם לעשות מאבותיכם והנכם הלכים איש אחרי שררות לבו הרע לבלתי שמע אלי
|
| dbkwik:he.judaism/...iPageUsesTemplate
| |
| dbkwik:resource/5kkGci9JqlOCY9V-xqb9WA==
| |
| abstract
| - אנשים לא אוהבים להראות שהם עצובים - הם חוששים שהדבר יציג אותם כחלשים. אולם, החכם יכול לזהות, מתוך התבוננות בפנים ובתנועות השפתיים, אם האדם שלפניו שמח או עצוב:
* (משלי כו23): כסף סיגים מצפה על חרש - שפתים דלקים ולב רע הביטוי "לב רע" הוא הפכו של הביטוי "שמח וטוב לב", ומשמעו - "לב שחושב מחשבות ועצובות" ( לב= מקום המחשבות והרגשות ), כמו בפסוקים:
* דברים טו10 : נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשך ובכל משלח ידך = אל תהיה עצוב כשאתה נותן הלוואה.
* שמואל א א8 : " ויאמר לה אלקנה אישה: 'חנה, למה תבכי, ולמה לא תאכלי, ולמה ירע לבבך ? הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים !" = למה את עצובה?
* משלי כה20: מעדה-בגד ביום קרה, חומץ על-נתר; ושר בשירים על לב-רע. הפסוק משלי כה20 מלמד לא לשיר שירים לאדם עצוב ; וגם הפסוק שלנו מדבר על אדם עצוב, אלא שבפסוקנו האדם העצוב הוא זה שמדבר - השפתיים שלו דולקים , כלומר - רצים ומתנועעים במהירות כאילו רודפים אחרי משהו; אולי הוא מדבר הרבה, אולי הוא אפילו שר - אבל ליבו עצוב; והחכם צריך לדעת להבחין, מתוך תנועות השפתיים, בכך שליבו רע ועצוב, ולהתייחס אליו בהתאם - כפי שמבחינים בסיגים שמצפים כלי חרס , ומבינים שאין מדובר בכלי עשוי מכסף אלא רק בחיקוי. אם כך, לפי הפסוק שלנו, יש להתבונן בשפתיו של הזולת ולנסות להבין אם הוא עצוב או לא, כדי לעזור לו; בניגוד לעצה הכללית שאומרת - לא לנסות לקרוא מחשבות . אחד האנשים שקיימו עצה זו היה ארתחשסתא, אחד ממלכי פרס בימי בית שני. לארתחששתא היה מגיש-יין יהודי - נחמיה בן חכליה. יום אחד, כאשר הגיש לו את הכוס
* (נחמיה ב2): ויאמר לי המלך 'מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה? אין זה כי אם רע לב !' ואירא הרבה מאד מתוך התבוננות בפניו של נחמיה, המלך הבין שהוא עצוב, ושאל אותו 'מה הבעיה?'. נחמיה אמר לו (נחמיה ב3): ואמר למלך 'המלך לעולם יחיה! מדוע לא ירעו פני, אשר העיר בית קברות אבתי חרבה, ושעריה אכלו באש!'. המלך הבין לליבו, נתן לו רשות ללכת לבנות את ירושלים, ואף מינה אותו לפחה (מושל) ביהודה.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)