| abstract
| - הרבה זרמים אידיאולוגיים יש בעולם, וכל אחד מהם טוען שהוא הצודק. ספר משלי מציע קריטריון אחד (לא יחיד, אמנם) להבחין בין זרם צודק לזרם שאינו צודק: משלי טז31: עטרת תפארת שיבה ; בדרך צדקה תימצא בדרך צודקת מוצאים גם עטרת , גם תפארת וגם שיבה . כדי להבין מושגים אלה יש לעיין בפסוקים אחרים שבהם הם נזכרו: משלי יז6: עטרת זקנים בני בנים; ותפארת בנים אבותם : לזקנים יש עטרת - יש להם הרבה נכדים שנותנים להם כבוד (עטרת = סמל לכבוד ולמעמד), או שמקיפים אותם ומגינים עליהם (עטרת = תכשיט שמקיף את הראש). ולבנים יש תפארת - יש להם הורים, שיש להם מעמד מכובד, ובזכותם מכבדים גם את הבנים (תפארת = מגבעת ששמים מעל הראש לשם כבוד). משלי כ29: תפארת בחורים כוחם; והדר זקנים שיבה : הבחורים מתפארים בכוחם הפיסי; והזקנים - שכבר אין להם כוח - מתהדרים בשיבתם, שמעידה על הסיבולת הגבוהה שלהם - על כך שהם הצליחו "לשרוד" ולחיות שנים רבות. אם כך, כשאדם זוכה ל- עטרת תפארת שיבה , הכוונה שיש לו נכדים ( עטרת ) וגם הוריו עדיין בחיים ( תפארת ); יש לו גם כוח ( תפארת ) וגם סיבולת ( שיבה ). שילוב זה הוא סימן לכך שהאדם הולך בדרך צדקה . רעיון דומה נמצא בפסוקים:
* (תהילים קג17): וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו, וצדקתו לבני בנים- הצודק זוכה לנכדים;
* (משלי יג22): טוב ינחיל בני בנים, וצפון לצדיק חיל חוטא- הטוב מצליח להנחיל את מורשתו לנכדיו; מובן שאין הכוונה לאדם יחיד, שהרי אדם יחיד יכול גם להיות חשוך-ילדים, ובכל זאת דרכו צודקת, כמו שנאמר (ישעיהו נו4-5): כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי: ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם טוב מבנים ומבנות, שם עולם אתן לו אשר לא יכרת. אולם, כאשר זרם אידיאולוגי שלם לא מצליח להגיע למצב של "עטרת תפארת שיבה", כי כל הנכדים עוזבים אותו ועוברים לזרמים אחרים, הרי זה מראה שאותו זרם פגום ובעייתי, ואין בו דרך צדקה . ע"ע: צדקה = דרכו של הצדיק .
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)