| abstract
| - פרשת הקללות בדברים כח נחלקת לשני חלקים. במאמר זה נתאר את החלק השני - דברים כח 46 - 68, ואת ההקבלות הניגודיות שבין פרשה זו לבין הברכות בפרשת ' עקב ' . הסדר בטבלה הוא הסדר בפרשת הקללות. נסביר את ההבדלים: בפסוק 46 : במקום לעשות אותות ומופתים נגד מצרים ( כפי שעשה בעבר ), ה' יעשה אותות ומופתים נגד ישראל . נחזור לניגוד זה כשנדון בפסקה האחרונה בקללות – פסוקים 65-68 בפסוקים 47-48 : במקום שבני - ישראל ישבו בארץ שאין בה מחסור , וישתמשו בברזל שיפיקו ממנה -- הם יסבלו ממחסור ומעול - ברזל . בפסוקים 49-57 : במקום שבני - ישראל יזכו לברכה בפרי הבטן , בפרי הבהמה ובפרי האדמה, ויאכלו את כל אויביהם -- אויביהם יאכלו את פרי הבהמה ופרי האדמה של בני ישראל , ובני ישראל יאכלו את פרי בטנם הם. פירוט מבנה הקטע בפסוקים 58-61 : במקום שה' ירפא את בני - ישראל מכל מחלה אפשרית ובפרט ממדוי מצרים -- ה' מביא עליהם כל מחלה אפשרית ובפרט את מדוי מצרים . נשים לב גם , שהקללה מנוגדת לא רק לברכה בפרשת ' עקב ', אלא גם להבטחה המתוארת בסוף שמות טו : " כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך , כי אני ה' רפאך ". אתייחס לנקודה זו בהמשך . בפסוקים 62-63 : במקום שה' ירבה את בני - ישראל ויושיב אותם על אדמתם -- ה' ממעיט את בני ישראל ומסיח אותם מעל אדמתם . נשים לב גם כאן , שהקללה מנוגדת לא רק לברכה בפרשת ' עקב ', אלא גם לברכה שבה נתברכו ישראל כשהיו במצרים : ובני ישראל פרו וירבו וישרצו ויעצמו במאד מאד ( שמות א). בפסוק 64 ההקבלה ברורה : בברכה -- ה' נותן לעם ישראל לאכול את כל העמים , והם לא עובדים את אלהיהם [ ייתכן שניתן להסיק מכאן , שהפסקה " לא תחוס עינך עליהם ולא תעבוד את אלהיהם כי מוקש הוא לך " אינה מצווה אלא תיאור מצב – משה מברך את עם ישראל שיאכלו את כל אויביהם ולא יושפעו ממעשיהם . ] ובקללה -- ה' מפיץ את ישראל בכל העמים , והם נאלצים לעבוד את אלהיהם . מעיון מדוייק בפסוקים נראה שיש הבדלים משמעותיים בין הקללה בפסוק 64 לבין הקללה בפסוק 36 [ רוזנברג טען , שהקללה בפסוק 64 היא וריאציה של הקללה בפסוק 36, ולכן שייך את שתי הקללות לאותו קובץ . טענה זו נובעת , שוב , מהגישה שמתעלמת מההבדלים בין הפסוקים , ומסיקה מכאן שיש כפילויות . כפי שהסברתי בפנים , כשיש הבדלים - אין כפילויות . ]
* בפסוק 64 מתוארת גלות סופית וכוללת , שבה מפיץ ה' את ישראל ב ' כל העמים '; בפסוק 36 מביא ה' את ישראל רק אל ' גוי ' אחד , וכפי שהוסבר כאן -- קללה זו בכלל אינה מחייבת שכל העם יצא לגלות ( ייתכן שהכוונה רק למנהיגי ישראל , כנ"ל ).
* בפסוק 64 נאמר " ועבדת שם אלהים אחרים , אשר לא ידעת אתה ואבתיך ", ובפסוק 36 נאמר "... אל גוי , אשר לא ידעת אתה ואבתיך ": כי בפסוק 64 הדגש הוא על הניגוד בתחום הרוחני ( עבודת אלהים לא מוכרים ), ובפסוק 36 הדגש הוא על הניגוד בתחום הלאומי ( השפלה לאומית אצל גוי לא מוכר ). בפסוקים 65-68 : הקטע המקביל מפרשת ' עקב ' בא להרגיע את ישראל , שלא יפחדו מהגויים שיפגשו בארץ , כי ה' יעשה להם כפי שעשה למצרים . בקללות שבפסוקים סה - סח מתואר מצב הפוך : בני ישראל יוצאים לגלות , פוחדים לילה ויומם , ולבסוף ה' משיב אותם למצרים . המשך הקטע בפרשת " עקב " ( ז19 ), שמזכיר את האותות והמופתים שעשה ה ' נגד מצרים , מנוגד לקללה הפותחת את המחצית השניה של הקללות ( פסוק 46 ) – שבה ה' עושה אותות ומופתים נגד ישראל . המשותף לכל הקללות במחצית זו הוא , שבכולן מתואר היפוך של אחד השלבים בגאולת ישראל :
* בפסוקים 46-57 מתואר היפוך התהליך של כיבוש הארץ בימי יהושע ( כמו שהוסבר למעלה );
* בפסוקים 58-61 מתואר היפוך התהליך של ריפוי בני ישראל ממכות מצרים ;
* ובפסוקים 62-68 מתואר היפוך התהליך של ריבוי בני ישראל במצרים ויציאת מצרים . השלבים מתוארים בסדר כרונולוגי הפוך ( קודם בני ישראל התרבו במצרים ויצאו ממצרים , אחר כך ריפא ה' את בני ישראל ממדוי מצרים , ולבסוף הביא אותם אל הארץ).
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)