| abstract
| - [זכריה יב-יד] בסוף ספר זכריה יש שני תיאורים של מלחמה גדולה שתהיה באחרית הימים - פרק יב ופרק יד. האם מדובר כאן בשני תיאורים של מלחמה אחת, או בשתי מלחמות שונות? במבט ראשון נראה שיש הרבה דמיון בין שני התיאורים:
* בשניהם נאמר שהמלחמה תהיה על ירושלים, ושכל עמי העולם ישתתפו במלחמה: הנה אנוכי שם את ירושלים סף רעל לכל העמים סביב... ונאספו עליה כל גויי הארץ (יב2), ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה (יד2).
* בשניהם נאמר שה' יתערב במלחמה לטובת ירושלים: ביום ההוא יגן ה' בעד יושב ירושלים (יב8), ויצא ה' ונלחם בגויים ההם (יד3). אבל במבט שני מגלים שיש גם הרבה הבדלים ביניהם: לפי כל ההבדלים האלה נראה שיש כאן שתי מלחמות שונות. והשאלה היא: מה המשמעות הייחודית של כל מלחמה? כדי לענות לשאלה נקרא את הפרק שנמצא בין שתי המלחמות - פרק יג. הפרק הזה מדבר בתחילתו על נושא שלכאורה אין לו שום קשר למלחמות - הכרתת האלילים ונביאי הטומאה (יג2-6): והיה ביום ההוא, נאום ה' צ', אכרית את שמות העצבים מן הארץ, ולא ייזכרו עוד; וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ... . בסופו מדובר על הכרתת המנהיגים (יג7-9): חרב, עורי על רועי ועל גבר עמיתי, נאום ה' צ'; הך את הרועה ותפוצינה הצאן, והשיבותי ידי על הצוערים... . אם הפרקים יב-יד כתובים בסדר כרונולוגי, אז פרק יג מסביר את ההבדל המרכזי בין שתי המלחמות (הבדל 3): בפרק יב ה' מושיע את יהודה באמצעות מנהיגיהם, בפרק יג ה' מכרית את מנהיגי השקר, ובפרק יד ה' מושיע את יהודה לבדו - ללא השתתפות בני יהודה. מכיוון שבפרק יד ה' נלחם לבדו, גם הניסים והנפלאות המתוארים בו הם גדולים ונפלאים יותר (הבדלים 2 ו-4) בקרב הוגי דעות יהודים יש מחלוקת בשאלה איזו מלחמה עדיפה - מלחמה שבה משתתפים בני ישראל (כמו בפרק יב), או מלחמה שבה ה' נלחם לבדו (כמו בפרק יד). הוגי הדעות הציוניים נוטים להעדיף מלחמה מהסוג הראשון. ואכן, האדם מרגיש טוב יותר כאשר הוא משתתף באופן פעיל במלחמת ה', ולא רק צופה בה מהצד. ועוד: כאשר לעם ישראל יש כוח צבאי - המלחמות קלות יותר וכואבות פחות (הבדל 1). אבל מעיון בפרק יב אפשר ללמוד על החסרונות של מלחמה כזאת:
* כאשר בני-אדם מנהלים את המלחמה, הם עלולים לטעות ולהרוג אנשים שאין צורך להרוג, דבר שגורם לבכי ולמספד (יב10): והביטו אליי את אשר דקרו; וספדו עליו כמספד על היחיד, והמר עליו כהמר על הבכור... (הבדל 5).
* כאשר בני ישראל משתתפים במלחמה, זה עלול לגרום לקבוצות שונות בעם ישראל לקחת לעצמן את תפארת הניצחון, ולהתגאות על אחיהם (יב7): והושיע ה' את אוהלי יהודה בראשונה, למען לא תגדל תפארת בית דוד ותפארת יושב ירושלים על יהודה .
* כאשר בני ישראל מנהלים את המלחמה, הניצחון של ישראל פוגע בכבודם הלאומי של הגויים והם לא יכולים להשתתף בשמחה. אבל כאשר ה' מנהל את המלחמה לבדו, הרבה יותר קל לגויים להשלים עם מפלתם, והגויים הנשארים מוכנים לבוא אחר-כך לחגוג בבית ה' (הבדל 5). קל לראות, שכל החסרונות האלה קיימים במלחמות ישראל בתקופתנו. כדי לתקן את כל החסרונות של המלחמה הראשונה (פרק יב), ה' מכרית מישראל את מנהיגי השקר (פרק יג), ואז מגיעה מלחמה מסוג אחר (פרק יד): בתחילתה - היא הרבה יותר קשה וכואבת, בהמשכה - היא הרבה יותר מופלאה וניסית, ובסיומה - היא הרבה יותר שמחה, ולאחריה כל גויי העולם מתאחדים לעבוד את ה' ולחגוג את חג הסוכות. ולסיום אתגר לקוראים: במאמר זה התייחסתי רק לתוכן הכללי של פרקים יב-יד, אבל לא נכנסתי לפרטי המבנה של כל פרק. המבנה של פרק יד במיוחד הוא מאד לא ברור: בתחילתו (יד1) מדובר על חלוקת השלל - שמתבצעת בדרך-כלל בסוף המלחמה; המגפה שבה יכה ה' את הגויים (יד12) מתוארת רק לאחר שהמלחמה נסתיימה וירושלים יושבת לבטח (יד11); וגם הסיום של פרק יד (יד21) נראה מאד לא מתאים כסיום לתיאור של מלחמת סוף העולם... אם אתם יכולים להסביר בצורה שיטתית וברורה את המבנה של פרק יד - אשמח מאד לקרוא!
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)