| abstract
| - נראה להשיב, שאסתר הצדקת לא חטאה בפריצות וג"ע ח"ו. משום שאסתר לא נזדווגה לאחשורוש. אלא, כדברי הזוה"ק השכינה הסתירה את אסתר מאחשורוש, ובמקומה ניתנה לו שדה בדמותה על מנת שיתיחד עמה, ואילו אסתר נסתרה באותה העת אצל מרדכי. וכן אמרו חז"ל שיש לו לאדם לשיח עם אשתו בטרם שיתיחד עמה, שמה נתחלפה לו בשדה. וכן מצאנו אצל יעקב אע"ה, שמסר לרחל סימנים. ודע, שה' שומר על טהרת הנשים הצדקניות. כשם שמצאנו גם אצל שרה שנלקחה מבעלה פעם לפרעה ופעם לאבימלך, וגם אצל רבקה שנלקחה לאבימלך. גם אז ה' שמר עליהן שלא יטמאו והחזירם כשרות לבעליהן. אף על פי שאנוסה מותרת לבעלה, ה' לא נותן מכשול לפני הולכי תמים. שנאמר, אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן (ישעיה מ"ב). לפיכך גם מרדכי לא נכשל בחטא. שנאמר, ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור (שמות ל'). ואונקלוס תרגם: רישא מירא דכיא, דהיינו, שנשאר טהור (מגילה י.). ועוד טעם אחר, כל אשר עשתה אסתר היה מתוך צדיקות והקרבה אישית למען הכלל. דהיינו, שאסתר מסרה את עצמה למען כלל בנות ישראל, משום שהיתה ושתי מפשיטתן ערומות, ומעבידתן בשבת (מגילה י"ג). ונאמר, עת לעשות לה' הפרו תורתיך. לפיכך נקרא שמה אסתר, לפי שגרמה להסתרת בנות ישראל מעיני הגוים. א. הטעם שנקראה המגילה בשם מגילת אסתר, ולא נקראה בשם מגילת מרדכי. לרמוז שהמגילה היא מגילת סתר. כפי שנאמר, אתה סתר לי (תהילים ל"ב). ללמדנו שבאה הדסה לתקן את הסתר הפנים שהסתיר ה' מעמו שהתחייבו כליה. כפי שנאמר, ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא (דברים ל"א). משום כך נקראה אסתר בשתי שמות. דהיינו, בשמה המקורי הדסה שבמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת, והסתירה אצלו שנאמר, ויהי אמן את הדסה היא אסתר (אסתר ב'). ונקראה אסתר בעת שנלקחה לאחשורוש, והיתה שדה בדמותה באה לאחשורוש בסתר. משום כך חששה אסתר ללכת לאחשורוש בשליחות מרדכי, הן משום שחששה שמא יבחין אחשורוש בשינוי שבינה לבין השדה. והן כדי שלא תצטרך להתייחד עמו מרצונה כביכול. לכן ביקשה שיתפללו ויצומו עליה כלל ישראל. הטעם שלא התפרסם דבר השדה במגילה, משום שמגילת אסתר נכתבה גם על ספר דברי הימים למלכי פרס ומדי (אסתר ט'). ואסתר לא רצתה לעורר את קנאת האומות (מגילה ז.). לכן נקראה המגילה בשם מגילת אסתר, דהיינו, מגילת הסתר. כלומר, מגילה המסתירה מאחשורוש ומן הגוים, את דבר השדה שנזדווגה לאחשורוש במקום הדסה. ונראה לענ"ד שזהו עוד טעם שאין אומרים הלל בפורים, משום שעיקר הנס נעשה על ידי שדה שהיא מסט"א. ודע, שאחשורוש היה שקוע בטומאה ולא הבחין בשדה שנזדווגה לו. שנאמר, ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות (אסתר ב'). קרא לה אשה וקרא לה בתולה, אמר רב ביקש לטעום טעם בתולה טועם, רצה לטעום טעם בעולה טועם (מגילה יג). ב. הטעם שה' בחר לעשות את נס הצלת היהודים על ידי אישה, משום שהגברים חטאו בכך שנהנו מסעודת אחשורוש, ובשל כך לא היו ראויים להינצל. כי לא זו בלבד שחטאו אלא אף נהנו מן החטא. ובזמן שאין ישראל ראויים להיגאל בזכות עצמם, ה' חס עליהם וגואלם בזכות אבות, על ידי הנשים הצדקניות שבאותו דור. כפי שמצאנו בדור דבורה הנביאה, שה' גאל את ישראל על ידי אישה, על מנת להוכיח את ישראל וללמדם, שלא נגאלו אלא בזכות האבות והנשים צדקניות שבדור. ג. הטעם שנקרא החג בשם פורים בלשון רבים ולא נקרא חג הפור. משום שנס פורים היה מורכב משני סוגי פור. הפור האחד הוא מלשון גורל, דהיינו, על שם הפור שהפיל המן. והפור השני הוא מלשון מיטה, לפי שתרגום מילת פורים הוא פוריא, וגם תרגום מיטה הוא פוריא. משום שתחילת הנס נעשה במיטה. שנאמר, והמן נופל על המיטה, ובסמוך נאמר, ויתלו את המן על העץ (אסתר ז'). ועוד טעם שנקרא פורים, לפי שפורים היא סיום מילת כיפורים. לרמז שצריך לקיים את מצות הפורים בשמחה בלי לחטוא, אלא ביראה כמו ביום הכיפורים. וכן דרשו חז"ל פורים ככפורים, משום שבפורים ישראל מתקנים את חטא ההנאה האסורה מסעודת אחשורוש, על ידי אכילה כדין ושמחת מצוה. ד. הטעם שנצטוו ישראל לשתות יין רב בפורים. משום שיין הוא בגימטריה שבעים שהוא בגימטריה סוד. לרמז על שני סודות: הסוד האחד הוא סוד אסתר שהיתה אצל מרדכי, והשדה שבאה במקומה לאחשורוש כנ"ל. והסוד השני הוא התורה. שנאמר, סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם (תהילים כ"ה). דהיינו, ששתית יין בשמחה ולשם מצוה בפורים, מתקנת את עוונם של ישראל שנהנו מסעודת רשע שלא לשם שמים. כי על ידי שתיית יין כמצווה, זוכים לשמוח ולהבין שסוד קיומו של עם ישראל, טמון בקיום מצוות התורה בשמחה. כפי שנאמר, תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל (דברים כ"ח). לפיכך אמרו חז"ל אין קידוש אלא ביין, ואין בירכתא אלא ביין אתר דחדוה שרי. שנאמר, כי טובים דודיך מיין. ועוד טעם לשתית היין בפורים, על מנת להזכיר את הנס שנעשה לישראל בפורים. לפי שהיו ישראל אבלים על גזרת המן ושתו יין כדי להפיג את צערם. כפי שנאמר, תנו שכר לאובד ויין למרי נפש. וכשנהפכה הגזרה וישראל ניצלו מאובדן, ולא נשפך דמם כמים רבים. נצטוו לשתות יין מתוך שמחה. כפי שנאמר, ויין ישמח לבב אנוש (תהילים ק"ד). לפיכך מקפידים לשתות יין אדום כדי לזכור את הצלת דמם של ישראל בימי המן. כי היין משרת שתי מטרות הפוכות, דהיינו, גם לעידוד האבל וגם לשמח את השמח. כשם ששמה של אסתר היה כפול ונועד לשרת שתי מטרות. ללמדנו שכאשר ישראל עושים את רצונו של ה', ה' מצילם מכל רע ומבסמם ביין הטוב כהדסה ומשמחם. וכשישראל אינם עושים את רצונו של ה', ה' מסתיר את פניו מהם, ומשכרם ביין אבלים בסתר, כהסתרת אסתר. ודע, שמאז שחרב בית המקדש ישראל שרויים בעצבות, ואין בכוחם לשמוח שמחה אמיתית ושלמה, אלא על ידי שתיית יין רב, המשכיח מהם זמנית את צרת החורבן והגלות. ועוד טעם לשתית היין בפורים, על מנת לרמוז על התורה שנמשלה ליין. שנאמר, וחיכך כיין הטוב, ונאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי (משלי ט'). כלומר, לימוד התורה גורם לאדם שמחה. שנאמר, פקודי ה' משמחי לב. לפיכך, חייב אדם להתבסם בפורים מלימוד התורה ורמזיה, עד שלא ידע להבין את עימקי סודותיה. כגון: מדוע גימטריה של "ברוך מרדכי" שווה לגימטריה של "ארור המן". וזהו שאמר רבא: מחייב איניש לבסומי (נפשיה) בפוריא, עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן (מגילה ט"ז). ודע, שעבודת ה' צריכה להעשות מתוך שמחה. שנאמר, עבדו את ה' בשמחה (תהילים ק'). והרמז לכך בשני הכרובים שהיו בדמות נער והונחו על ארון הקודש שבתוכו שכנה התורה. דהיינו, כפי שהנער שמח ולעתים משתטה ואין כועסים עליו. כך ישראל שעובדים את ה' בשמחה ונראים כמשתטים, אין ה' כועס עליהם אלא רואה את דמות הכרובים לנגד עיניו. שנאמר, כי נער ישראל ואוהבהו. וכן נאמר, יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל (שמות כ"ג). דהיינו, אף על פי שהיה יהושע כבן מ"ה שנה קראו הכתוב נער. ללמדנו שהיה יהושע חביב לפני ה' כנער. ה. הטעם שנקבעה לפורים המצווה לתת מתנות לאביונים, למרות שזו היא מצות הצדקה הנוהגת בכל ימות השנה. כדי ללמדנו שבפורים המצוה היא לתת צדקה בכפילות. כפי שאמרו חז"ל: מתנות לאביונים, שתי מתנות לשני בני אדם (מגילה ז.). דהיינו, שיש צורך אף לחזר אחר האביונים, ולתת לכל אביון לפחות מתנה אחת. הטעם לכך משום שבפורים נעשו לישראל שני נסים. נס ראשון שניצלו ממות וחיו, והנס השני שהרגו בשונאיהם. לכן צריך לתת שתי מתנות, האחת כנגד וצדקה תציל ממות, דהיינו, על שניצלו ישראל מגזרת המן. והמתנה השניה באה כדי לזכות את ישראל מחטא ההנאה מסעודת אחשורוש, שבעטיה החלה הפורענות. לפי שלא היה לישראל זכות להינצל, אלא שעמדה להם זכות האבות. לכן במתת הצדקה הכפולה מתקנים את חטאם של ישראל. כי מצות הצדקה מקנה לאדם זכות לנס. כפי שנאמר, וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת (דברים ו'). ותרגום מילת צדקה הוא "זכותא". ו. הטעם שנקבעה בפורים מצות משלוח מנות איש לרעהו. משום שחסה התורה על כבודם של הבריות. לפי שיש דלים הבושים בעונים, או עניים המסתפקים במועט, או אביונים העושים שבתם חול על מנת שלא יזדקקו לבריות. ומשום כך לא תהיה שמחתם של אלה שלמה, על כן תיקנו חכמים לשלוח שתי מתנות לאדם אחד. ובכך אין הדל בוש מלקבל, שהרי אף העשיר מקבל. בדרך זו זוכים כלל ישראל לקיים את מצות סעודת פורים בשמחה. וכן מצאנו שהתורה חסה על כבוד הבריות בהכרזת שבי מלחמה. שנאמר, מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו, ועל מנת שלא יבוש ויראה כפחדן בפני הציבור, ממשיך הכהן לאמר, מי אשר ארש אישה ולא לקחה וגו' כדי שהציבור הרואה את האיש הירא ורך הלבב חוזר, לא יבוז לו. אלא יאמר, אולי ארש אישה או נטע כרם. משום כך האיש הירא ורך הלבב אינו בוש לשוב לביתו. ז. הטעם שנקבעה בפורים המצווה להרבות בסעודת פורים דווקא ביום. משום שתכלית מצות פורים היא להזכיר לישראל שגזרת המן באה בגין שחטאו ישראל כשנהנו מסעודת אחשורוש, ובשל כך נגזרה עליהם כליה ח"ו, אלמלא זכות האבות שעמדה להם. אף אנו הבנים לזרע ישראל ניצלנו בעקיפין מהמות שנגזר בימי המן, בזכות הנסים שנעשו לאבותינו. משום כך אף אנו מחויבים לאכול סעודת מצוה בשמחה, על מנת לכפר על עוון ההנאה מסעודת אחשורוש. לכן גם מקשרים בסעודת פורים בעניני חומרת המצוות הקשורות באכילה, שבהם צריך להזהר בכל ימות השנה. כגון: נטילת ידים, ברכות, כשרות, ברכת המזון וכו'. משום כך מצות סעודת פורים היא דוקא ביום. על מנת שלא ידחק האדם בזמן, אלא יאכל באריכות, בריווח, ידבר דברי תורה בנחת וישתף עמו את כל בני ביתו. כי עיקר המצוה בפורים היא להודות לה' בשמחה, לפרסם את הנס, ולהרבות בסעודה ביום. לפי שסעודה בלילה אין בה פרסומי ניסא, אלא בסעודה שביום. ח. הטעם שקוראים את המגילה פעמיים, גם בערב פורים וגם בבקר פורים. על מנת לקיים כפל מצות הוכח תוכיח, לפי שעל ידי קריאת המגילה נותנים ישראל את ליבם לסור מרע ולעשות טוב. ובכך מתקנים את שתי העבירות שגרמו לישראל את גזירת השמד של המן. העבירה האחת היתה שישראל היו צריכים לסור מרע ולא להשתתף בסעודת אחשורוש מרצונם. והעבירה השניה היתה שישראל נהנו מסעודת הרשע, ולא נתנו את ליבם לחזור בתשובה, דהיינו, עשות טוב. לפיכך על ידי קריאת המגילה פעמיים גם בערב וגם בבקר, מומחש המסר שלא בכל עת צפוי הנס להתרחש, ואין לסמוך על הנס. אלא, אם חטא האדם מיד יחזור בתשובה. משום כך גם אין מברכים שהחינו על המגילה, כי קריאת המגילה גורמת לחזרה בתשובה שבזכותה מאריכים ימים. לעומת זאת אומרים בפורים על הנסים, משום שאלמלא הנסים שהיו לישראל בימי מרדכי ואסתר, לא היה לעם ישראל קיום גם בעת הזאת ח"ו. כפי שאמרו חז"ל, חייב אדם לספר את הנס שנעשה לו. כל שכן נס פורים שהוא בבחינת נס כפול, משום שנעשה גם לאבותינו בימי מרדכי ואסתר, וגם לכל אחד מישראל בדורות הבאים כנ"ל. ט. הטעם שקוראים ביום פורים את פרשת עמלק מן התורה. על מנת להזכיר לישראל שהחטא עלול לגרום לעונש, גם שנים רבות לאחר ביצועו בפועל. כפי שמצאנו ששאול וישראל, חטאו בכך שחמדו את הבקר ואת הצאן, ולא השמידו את עמלק כמצות התורה, וכפי שנצטוו על ידי שמואל הנביא. את העונש לכך קיבלו רק לאחר כחמש מאות ועשרים שנה, על ידי המן שהיה מזרעו של אגג מלך עמלק שלא השמידו שאול המלך מיד. אלמלא חסדי ה' אשר מנעו את השמדת ישראל בידי המן. מכאן שישראל תמיד צריכים לתקן, הן את עוונותיהם, והן את עוונות הדורות הקודמים שמא מחויבים הם בגללם. כפי שנאמר, אבתינו חטאו ואינם ואנחנו עונתיהם סבלנו (איכה ה'). ונאמר, ושבח אני את המתים שכבר מתו. דהיינו, שקיבלו את עונשם. מן החיים אשר הם עדין לא קיבלו את עונשם, ואין הם יודעים אם זכאים הם או חייבים הם. י. נמצאנו למדים ממאורעות פורים שכל המתרחש ובא על ישראל הוא תוצאה של מעשה ידיהם. דהיינו, אם היו ישראל מכחידים את זרע עמלק כמצות התורה לא היה נולד המן. משום שהתורה היא רחמנית ואינה מתאכזרת אלא לאכזרים כעמלק. כי עמלק בא להלחם עם ישראל לא על מנת להעבידם או לנצחם או לכבוש את ארצם, אלא להשמידם סתם ללא כל סיבה. משום תכונתו זו ציותה התורה את ישראל למען טובתם להכחיד את עמלק וזרעו בהזדמנות הראשונה שתקרא בדרכם. אולם ישראל לא שמעו לעצת התורה. ובעת שהגדישו את הסאה על ידי שנהנו מסעודת אחשורוש הרשע. גידל ה' את המן והסתיר את פניו מעמו. אולם כאשר תקנו את דרכיהם ושבו מדרכם הרעה על ידי מנהיגות מרדכי ואסתר, הצילם ה' ובנה להם את בית המקדש השני. אף בימינו לאחר שהסתיר ה' את פניו ונחתה השואה על חלק מיהדות אירופה. הציל ה' את שארית ישראל, ונתן לנו את הארץ לרישתה. כדי שנתבונן בחסדיו ונחזור בתשובה שלמה על ידי עבודת ה' בשמחה, בזכות זה יבנה לנו ה' במהרה את הבית השלישי. שנאמר, לא תקום פעמים צרה (נחום א'). ונאמר, בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסדי עולם רחמתיך אמר גאלך ה' (ישעיה נ"ד). יא
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)