| rdfs:comment
| - האם מותר להעביד עובדים זרים בשבת?
* מצד אחד, נאמר (שמות כ9): ויום השביעי שבת לה' אלהיך, לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך; אם העובדים הזרים נחשבים לעבדים או לגרים, אז אסור להעסיקם בשבת;
* מצד שני, בתורה יש גם מושגים אחרים המתייחסים לנכרים, כמו "תושב" או "שכיר" או "בן נכר", והם לא נזכרו באיסור עשיית מלאכה בשבת; אם העובדים הזרים נחשבים, למשל, לשכירים, אז מותר להעסיקם בשבת. במאמר זה אנסה לברר, האם מעמדם של העובדים הזרים קרוב יותר לזה של "עבד", שאסור להעסיקו בשבת, או לזה של "שכיר" נכרי, שמותר להעסיקו.
|
| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו
- לא יקשה בעינך בשלחך אתו חפשי מעמך, כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים וברכך ה' אלהיך בכל אשר תעשה
- וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח: כָּל- בֶּן-נֵכָר , לֹא-יֹאכַל בּוֹ. וְכָל- עֶבֶד אִישׁ, מִקְנַת-כָּסֶף--וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ. תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ ....
- ויום השביעי שבת לה' אלהיך, לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך
- לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך. ביומו תתן שכרו...
- כי כה אמר אדני אלי בעוד שנה כשני שכיר וכלה כל כבוד קדר
- ועתה דבר ה' לאמר: בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב ושאר מעט מזער לוא כביר
- וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעשקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר ולא יראוני אמר ידוד צבאות
- ...לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר
- אם בעליו עמו לא ישלם אם שכיר הוא בא בשכרו
- והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך
|
| abstract
| - האם מותר להעביד עובדים זרים בשבת?
* מצד אחד, נאמר (שמות כ9): ויום השביעי שבת לה' אלהיך, לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך; אם העובדים הזרים נחשבים לעבדים או לגרים, אז אסור להעסיקם בשבת;
* מצד שני, בתורה יש גם מושגים אחרים המתייחסים לנכרים, כמו "תושב" או "שכיר" או "בן נכר", והם לא נזכרו באיסור עשיית מלאכה בשבת; אם העובדים הזרים נחשבים, למשל, לשכירים, אז מותר להעסיקם בשבת. במאמר זה אנסה לברר, האם מעמדם של העובדים הזרים קרוב יותר לזה של "עבד", שאסור להעסיקו בשבת, או לזה של "שכיר" נכרי, שמותר להעסיקו. מלבד מצוות השבת, קיימות מצוות נוספות שבהן יש הבדל בין עבד לבין שכיר, למשל במצוות הפסח (שמות יב43-45): וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח: כָּל- בֶּן-נֵכָר , לֹא-יֹאכַל בּוֹ. וְכָל- עֶבֶד אִישׁ, מִקְנַת-כָּסֶף--וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ. תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ ....- עבד שנימול אוכל מקרבן הפסח, אבל שכיר - לא. מובן שמדובר על עבד ועל שכיר שאינם מבני ישראל, כפי שפירשו חז"ל; שכיר ועבד מבני ישראל חייבים בכל מקרה לאכול מקרבן הפסח כמו כל שאר בני ישראל. וגם בדיני הכהנים ( ויקרא כב10-11 ): " וכל זר לא יאכל קדש; תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש. וכהן כי יקנה נפש , קנין כספו , הוא יאכל בו; ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו ." - פועל-שכיר של הכהן לא אוכל מתרומת הקודש שמקבל הכהן, אבל עבד של הכהן כן רשאי לאכול ממנה. נראה שההבדל ביניהם הוא, שהעבד נמצא איתנו באופן קבוע, לתמיד; הוא אמנם לא מבני ישראל, אבל מאחר שהצטרף למשפחה, יש לשתף אותו בקרבן הפסח, ולמנוע ממנו לעשות מלאכה. לעומת זאת, השכיר נמצא כאן באופן זמני בלבד, לצורך עבודה; המשפחה שלו נמצאת במקום אחר, והוא יחזור אליה לאחר שתקופת שכירותו תסתיים; ולכן אין טעם לשתפו בקרבן הלאומי של עם ישראל, או להתערב בשיקולי העבודה שלו בשבת (נדגיש שוב, מדובר על שכיר שאינו מבני ישראל). איך צריך להתייחס לעובדים זרים שנמצאים כאן, לדוגמה עובדי סיעוד פיליפיניים? האם דינם כ"ׂעבד" או כ"שכיר"? לכאורה דינם כ"שכיר", שהרי הם נמצאים כאן רק באופן זמני, לצורך עבודה, והבית שלהם נמצא במקום אחר; אולם, למעשה המצב לא כל כך פשוט: רבים מהם נמצאים עם המשפחה שאצלה הם עובדים במשך זמן רב, ללא הגבלה; הם לא יכולים טכנית לעזוב את המשפחה ולחזור לארצם כי אין להם כסף; וחלקם נשארים כאן ומשתקעים כאן גם לאחר שתקופת עבודתם מסתיימת, באופן חוקי או לא חוקי. ולכן ראוי לקבוע גבול ברור, שממנו והלאה העובד נחשב ל"עבד" ויש לשתף אותו בחגים ובשבתות שלנו.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)