| abstract
| - שמ"א כ"א/י"א-ט"ו. שמ"א כ"ז/א-כ"ח/ב. שמ"א כ"ט. שאלות על הקטע (באופן כללי): " אמר לו הקב"ה: דוד, אצל אכיש אתה הולך, אתמול הרגת גלית.. ועדין לא נסתפג דמו, אתה הולך אצלו וחרבו בידך? (שוחר טוב ל"ד) . כיצד אכיש לא מזהה את דוד בפעם השניה? מדוע אכיש מסכים לתת לדוד, שהרג את גלית, ונלחם בפלשתים בקעילה, את צקלג? למה דוד שקר לאכיש, הרי העמלקים הם גם שנואי פלשתים (שמ"א ל/י"ז)? מדוע דוד גרם לאכיש לחזור על דבריו פעמיים? ועוד.. דוד בורח מפני שאול גתה.(1) רוב הסיכויים הם ששאול לא יחפש אותו שם. דוד מודע היטב למעשיו. לפני שהיותו בגת, הוא לקח את חרב(2) גלית וכעת הוא נראה פלישתי לכל דבר. או שלא . עבדי אכיש תופסים אותו ומלשינים עליו ("באחוז אותו פלשתים בגת..." תהילים נו'). משום שבמצב שבו הוא נמצא, לאכיש אין צורך לכרות עמו ברית, אין לו ברירה אלא לחפש דרך אחרת. הדרך היחידה שבה הוא יכול לברוח, היא אותה דרך שבה הוא רואה את שאול מתחמק מאחריות, השגעון. דוד, מסתמך על העובדה שהפלשתים(3) ידועים בטוב ליבם, לוקח את הסיכון שאכיש אינו מעונין בהריגת משוגעים. ואכן, אכיש אומר שאין לו עכשיו צורך(4) (=חוסר) במשוגעים. "וילך דוד משם.." גת לא הייתה כמו שאר ערי פלשתים, אשר התבססו בעיקר על תוצרת הים. בראש גת לא עמד סרן כי אם מלך. גת היתה מרוחקת למדי מחוף הים. היא היתה מחנה צבאי, שהתבסס מבחינה כלכלית על פשיטות. לאכיש כלל לא היה אכפת אם אדם שנלחם קודם כנגדו, יערוק לצידו. לכן, כאשר דוד עם שש- מאות אנשיו מבקשים עיר שדה לשבת בה, אכיש(5) לא מסרב. אין הוא רוצה להפסיד כח צבאי. (אפשרי גם שהפלשתים רצו לתת לדוד כח כדי לגרום לפיצול בממלכת ישראל. לאחר מכן, כאשר דוד מומלך על כל הארץ (שמ"ב ה/ י"ז),הם פותחים נגדו במלחמה.) לדוד נמאסה הישיבה באפס מעשה. בהיותו בצקלג ניסה לסכסך בין העמלקים והפלשתים מצד אחד, ולהקל על עמ"י מצד שני. הוא לא רצה שאכיש ידע שהוא פושט על העמלקים, איתם יש לפלישתים "שלום קר". אם אכיש היה מגלה זאת, הוא היה מגרש את דוד, או נערך למלחמה כנגד העמלקים, דבר שמפחית את הפגיעה של העמלקים בפלשתים . דוד פשט גם משום שפשוט היה זקוק לאוכל בשביל 600 איש ומשפחותיהם. דוד מכה את הארץ, "כי הנה יושבות הארץ אשר מעולם" ע"פ "ארץ אוכלת יושביה היא"(6) , דוד עושה זאת כנגד הענקים שבאותה ארץ, ילידי הרפה. דוד גורם לאכיש לחשוב שהוא יהיה לו לעזר רב במלחמה, ומתכונן לצאת כנגדו ברגע האמת (ראו שמ"א י"ד/כ"א), אך ה' מפר את עצתו משום ששאול אמור למות באותה מלחמה. אם דוד היה יוצא למלחמה, ודאי היה הדבר מזיק לו.(כי עמ"י היה רואה בו הגורם למות שאול.) היום הגורלי מגיע. להפתעת דוד, סרני פלשתים מביעים את חששם המוצדק שדוד יערוק לכוחות האויב. אכיש מכיר בו שהוא דוד, אך חושב שהוא הבאיש בעמו, ולכן יכול לעבור לצידו. סרני פלשתים לא מאמינים בו. הם קוראים לבנ"י -"עברים", ע"מ להזכיר לנו את מלחמת מכמש (שמ"א י"ד/כ"א) הם מדגישים שלדוד יש עדין אדון, שהוא רוצה למצוא חן בעיניו. 'אם אני לא נלחם, גם צבאי לא ילחם', חושב דוד, ומתמרן את אכיש כרצונו.(ע"פ המלבי"ם).(7) זו היא דרך אחת לראות את אשר קרה לאכיש בגת . חז"ל אמרו על "יושב בשבת תחכמוני ראש השלישי הוא עדינו העצני"(שמ"ב כ"ג/ח') שהוא דוד, שהיה מקשיח עצמו כעץ ומעדן עצמו כתולעת. מדרש זה מציג את חיי דוד בפן אחר(8) . פעמים רבות רואים אצל דוד שני סיפורים דומים, השונים זה מזה בפרטים מעטים בלבד. פעמיים שאול מנסה להרוג אותו על ידי חנית. פעמיים הוא בורח למדבר זיף, הזיפים(9) מלשינים עליו, ושם הוא מוכיח לשאול את נאמנותו. פעמיים הוא מתחתן עם בת שאול (אלחנן לוטוק: ופעמיים לוקחים אותה ממנו). פעמיים יונתן כורת עמו ברית. פעמים ממליכים אותו, ועוד. אפשר לחלק זאת לדברים שקרו בפן המדיני ולדברים שקרו בפן הרוחני[10]] אכיש , בראותו את 'דוד הרוחני', אינו מאמין לדברי עבדיו שזהו אותו אדם המזוהה אצלו עם 'דוד המדיני', אך נאלץ לגרשו בראותו את שגעונו. כשהוא רואה את 'דוד המדיני', אין הוא מקשר בינו לבין 'דוד הרוחני' שממקודם. (יכול להיות ש'דוד המדיני' מזכיר לאכיש את 'דוד הרוחני', הוא כועס על עבדיו[13]] שכמעט גרמו לו להרוג משוגע, ולכן הוא מתנהג לדוד בנחמדות שכזו.) סיפור דומה מתרחש אצל שאול, אשר אינו מקשר בין הנער הגיבור, החוזר מהמלחמה עם גלית, עם נגנו. מענין לראות שדווקא האנשים שמסביב למלך, עיניהם פקוחות לראות את המתרחש. לאורך חייו, חוזר דוד ארבע פעמים על הביטוי "מה עשיתי?": אפשר לראות שהתגובה לה אנו מצפים הפוכה מכפי שהיא באמת. אפשר להסביר זאת כך: מלמד שהיה אכיש מרמז למלך המלכים, וסרניו מרמזים למשרתיו יתברך. ופעמים, יש אדם שהוא טוב כמלאך הא-לוקים, ומשום ששליחי מלך המלכים רואים בו שטן, סובל הוא צרות רבות וקשות.[14]] (הסבר: דוד סבל רבות לאורך חייו. פרק כ"ט הוא מין משל לכך שעצם הענין שאדם יכול לסבול ללא סיבה, אפשרי). אם כך, שאלתו של דוד בגת, לא היתה שאלה בעלת אופי צבאי או אישי, אלא בעלת אופי סמלי כלשהוא. אפשר לראות אצל דוד שבד"כ לדברים הרוחניים יש המשכיות, ואילו הדברים המדיניים הם לצורך השעה ותו לא. חיי דוד מתאפיינים ברוח ומעשה שלובים זה בזה. שאול, לעומת זאת, מתקשה לשלב בין השנים[15]] . העם בקשו את שאול מהסיבה הצבאית בלבד, וכאשר הוא נוהג בצורה אחרת, הם שואלים "הגם שאול בנביאים?". שאול נמנע מלהילחם בצורה הרוחנית (למשל: הוא דורש מהכהן-"אסף ידיך"), ואף עבודת ה' שלו מתבטאת בקורבנות בלבד(שגם עליה הוא נענש). דוד יודע ששאול לא יכול לנצח אותו בצורה הרוחנית, ולכן הוא בורח אל שמואל ולנוב.[16]] רק לקראת הסוף שאול מכיר בדוד את הצד הרוחני שבו-"ויכר שאול את קול דוד ויאמר ה קולך זה בני דוד.."(שמ"א כ"ו/י"ז)[17]] מכאן והלאה שאול יודע שאין הוא יכול לנצח את דוד, והוא עוזב אותו לנפשו. בני שאול, מיכל ויונתן, נוטים כל אחד לצד אחר. מיכל היתה לדוד לעזר רב כאשר הבריחה אותו דרך החלון. לעומת זאת, כאשר ראתה את דוד רוקד ומכרכר, בזה לו בליבה. יונתן, אף כאשר בא לחזק את ידו בנדודיו, הוא מזכיר פעמים רבות את שם ה'. (1) ע"פ השיעור "א"י שייכת לעמ"י.." שרותי פולצק העבירה, גת היא עיר מקלט ידועה באותה תקופה. רותי הוכיחה זאת ע"פ סקירה לאורך התנ"ך. (ראו למשל מל"א ב/לט). עוד סיבה לבריחה לגת דווקא-גת היא "מא"י שנכבשה על- ידם, וישיבתו שם אינה כניתוק מנחלת ה'" (דעת סופרים).ע"פ עמוס עזריה, הדבר הוא הפוך- דוד ברח לחו"ל כדי ששאול לא יראה בו מורד במלכות (וראו עוד בשיערו של עמוס על יחסי דוד- שאול). (2) לקיחת חרב גלית יכולה להתפרש כגנאי לדוד, אשר לא בא לגת "בשם ה' צ-באות.." (שם לשמואל. ר' בנציון קריגר). אולי הוא רצה, כמו בניהו בן יהוידע, להרוג את הרע ע"י רעלו- שלו ("ויגזול את -החנית.. ויהרגהו בחניתו" שמ"ב כג/כא) (3) אכן יש עדיות היסטוריות לכך. (4) ע"פ תגובת אנשי גת ביחס לתגובת שאר ערי פלשתים בבוא הארון לעירם, אפשר לומר שגת היתה עיר אתאיסטית. בהנחה שבאותה תקופה יחסו למשוגעים כוח מיסטי- נבואי כלשהו, מובנת תגובת אכיש , שאין לו צורך במשוגעים. (5) ישנה דעה שמדובר באכיש שונה, דבר שלא כ"כ נראה לי. לאה פולצק העלתה אפשרות (ללא הוכחות הסטוריות) שאכיש עלה למלוכה בעקבות מות גלית, ולכן לא אכפת לו שזה הוא דוד ש"הכה.. ברבבותיו", ואילו לעבדיו זה כן מפריע. דבר זה אינו מסביר את הסכמת אכיש בפעם השניה. (6) זהו שיעור שהעברתי בשבט ה'תשנ"ט, על בראשית פרק ו'. השיעור עסק בחטא בני הא-לוק/הים. שם הבאתי את דעת המלבי"ם, שטוען שהחטא נבע מטיב הארץ. (7) "דוד הבין האמת..שאין רוצים שילך למלחמה כלל.. אבל רצה שגם אנשיו ישובו ולא ילחמו עם אחיהם, והשיב בערמה..בכל זה מדוע לא ילך למלחמה כמו אנשיו" (8) ז"א שהמדרש כאן בא פשוט בשביל לפרש. (9) הזיפים הבטיחו לשאול שימצאו את מקום מחבוא דוד, ומשלא עשו זאת, הרגישו אשמה במה שהתרחש, ולכן טרחו להלשין עליו שוב. [10]] אלחנן ל. : חלוקה זו דומה לחוקה ל"מלך" ו- "דוד". [11]] יונתן כורת איתו עוד ברית, בפרק י"ח, בה משולבים צדדים רוחניים ומדיניים יחדיו. [12]] פעמים רבות שגעון ונבואה הולכים יחדיו. [13]] העבדים היו כנראה אנשים שנלקחו בשבי באחת הפשיטות. הם לא היו מחונכים על סגנון החשיבה של אכיש ואנשיו. לכן התנהגותם שונה. [14]] המדרש הזה מאיר את חיי דוד באור חדש. מה שנקרא- "המדרש הכי טוב, הוא המדרש שממציאים לבד". אין בכוונתי לזלזל במדרשים, חלילה. זו היא פשוט דרך מסוימת להציג את הפרוש שלי. המדרש הזה גם מסביר מדוע בד"כ, ב'דוד הרוחני', מופיעים פעמים רבות העבדים. [15]] נטלי קנטן הדגישה, שלמרות ששאול מתקשה לשלב את השניים, אין הוא לוקה בצד הרוחני. אפשר לראות זאת בנדר, במלחמת מכמש ("ארור האיש אשר- יאכל לחם עד הערב.." יד/כד). ר' חיים דב רבינובץ, ב"דעת סופרים", מסביר את עוינות שאול את דוד, בכך ששאול חשש שהעם ימליך את דוד בשל גבורתו בלבד (אחרי נצחונו את גלית, הללו המחוללות את גבורתו הצבאית בלבד, ולא, למשל, את תשועת ה', כמקובל.) [16]] אף כאשר דוד מבקש דברים פשוטים והכרחיים, כמו לחם ו חרב , הוא זוכה לקבל דברים בעלי מובן סמלי מסוים, כמו לחם הפנים ו חרב גלית . [17]] "..ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשו" (בראשית כ"ז/כ"ב)
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)