| Attributes | Values |
|---|
| rdfs:label
| - לעג לרש - בבית-הקברות ומחוצה לו
|
| rdfs:comment
| - משלי יז 5: לועג לרש חירף עושהו , שמח לאיד לא יינקה. בקריאה ראשונה נראה, שהפסוק מתייחס לאדם שמלגלג בכוונה-תחילה על אדם אביון; אך על-פי חז"ל, הפסוק מתייחס גם לאדם שעושה מעשים "תמימים" לכאורה, שמדגישים את היתרון שלו על-פני אנשים אחרים, ואפילו על מתים. למשל: נראה שחז"ל הבינו את הרמז הדק בפסוק " לועג לרש - חירף עושהו ": הם הבינו, שמי שלועג לרש, למעשה חושב שהוא מכבד את ה': הרי ה' עשה אותו רש, ולכן זה בוודאי "מגיע לו" (ע"ע האשמת העניים במצבם ); החכם מלמד, שכאשר אדם לועג לרש , הוא אינו מכבד את ה' אלא דווקא מחרף ומבזה אותו.
|
| dcterms:subject
| |
| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - '''
- הרב יוסף אלנקוה: ... דברי שלמה המלך החכם בכל אדם מתאימים להרבה עניינים שבחיים:
- אמר רב טובי בר קיסנא בשם שמואל: בגד חייב בציצית אפילו אם רק מונח בארון - בקופסא - ולא לובשים אותו. אבל בגד שעושים לתכריכין של מת פטור, שכתוב אשר תכסה בה - רק בגד העשוי ללבוש חייב. אבל למעשה כשקוברים אותו למת מטילים בו ציצית, כדי שלא יהיה ניראה כליעוג למת, שפטור מהמצוות .
- אם תאכל בלעיסה גסה ובהטעמה והבלטה אוכל טעים שריחו נודף ממנו ליד מי שאין לו מה לאכול, הרי זה לועג לרש. וגם במצוות כתוב "והצנע לכת עם אלוקיך. וראה בשערי תשובה בשער השלישי באות קע"ה שכתב שאל תדמה כי העושר והחכמה הם כשרון של אדם ולכן אתה מוצלח והוא עני, אלא דע שמאת ה' יצא הדבר , ותאמין בו ותבטח בו יתברך.
- וגם בחיים זה מצוי - אם תאכל בלעיסה גסה ובהטעמה והבלטה אוכל טעים שריחו נודף ממנו ליד מי שאין לו מה לאכול, הרי זה לועג לרש.
- ואכן אסור לאדם לגרום לקנאה לא רק כדי שלא יקנאו בו, אלא בעיקר כדי שלא לצער, וגם בלימוד תורה אסור להתגאות. תאר לעצמך שאתה מתרברב בלימוד גמרא ליד מי שלא לומד עדיין כראוי, זו התפארות וגאווה שלילית. אבל אם תגיד לאדם, כדאי לך, בוא לשיעור, שעה, חצי שעה ותשכנע אותו הרי זה לטובתו ותועלתו ולשם שמיים ומותר.
- וכדברי האבן עזרא "מי ששמח לאיד הרש לא ינקה, לא יהיה נקי כל אחד מהם, כי ה' בוחן הלבבות ויתן שכר למרע וללועג ולשמח לאיד". וזה רענון "בנפול אויביך אל תשמח".
- ומהו חרף עושהו? מסביר הרלב"ג , העוני נגזר על האדם מאת ה', וכאשר אדם לועג לעני, הוא מחרף את ה' ברוך הוא שככה גזר ואמר, השם יצילנו..
- אמר ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה: לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם, ואם עשה כן - עליו הכתוב אומר לועג לרש חרף עושהו . רבי חייא הגדול ורבי יונתן היו מהלכין לפני מיטתו של ר"ש בן יוסי בן לקוניא, והיה ר' יונתן מפסע על קיברו. אמר לו רבי חייא הגדול: "עכשיו הם אומרים: 'מחר הם באין אצלנו ועכשיו מציקים לנו!'"...
- כשבא רב דימי [מארץ ישראל לבבל] אמר בשם רבי יוחנן משם רבי אליעזר בן יעקב: מת תופס ארבע אמות לקריאת-שמע [כלומר אסור לקרוא קריאת-שמע במרחק של פחות מ-4 אמות מהמת], כמו שכתוב לועג לרש חרף עושהו
- הנה אדם שלועג לרש, מזלזל במי שאין לו משהו מסויים , או השמח לאידו של רש, שמח בחסרונו לא ינקה
- וכשם שאסור לבוז וללגלג לאדם שאין לו כסף, כך אסור ללגלג על מי שאין לו מצוות, שהן יקרות מזהב וכסף, ולמי אין מצוות? כתוב שאדם בחייו שומר ומחוייב במצוות אבל "במתים חופשי", כיוון שמת אינו יכול לקיים מצוות. ובהלצה אמרתי שהמתים "מתים" לקיים מצוות אלא שאינם יכולים, כי היום בעולם הזה לעשות אותם ומחר בעולם הבא לקבל שכרם.
- הרב שלמה לוי: האיסור "לעג לרש" הוא רק כאשר מתכוונים ללעוג
- ועל כן אומרת הגמרא בברכות שמי שמהלך בבית הקברות "ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא, ואם עושה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו". וכתבו התוספות לא רק אסור לקרוא בספר תורה אלא גם בע"פ אסור. כי המת היה מעוניין ללבוש ציצית ולהניח תפילין כי הרי הוא בעולם האמת, והוא יודע כמה שווה דקה של תפילה, חצי דקה של ציצית, אמן אחד, יהא שמיה רבא אחד, לכן הוא משתוקק מאוד לקיים מצוות. ועכשיו כשאדם קורא לידו הריהו לועג לו.
- וגם במצוות כתוב "והצנע לכת עם אלוקיך" .
- אמר רחבה אמר רב יהודה כל הרואה המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש חרף עשהו , ואם הלוהו מה שכרו? אמר רב אסי עליו הכתוב אומר מלוה ה' חונן דל ומכבדו חונן אביון
- הרב יוסף אלנקוה: מותר ללכת עם פיאות בבית הקברות
- וראה בשערי תשובה בשער השלישי באות קע"ה שכתב שאל תדמה כי העושר והחכמה הם כשרון של אדם ולכן אתה מוצלח והוא עני, אלא דע שמאת ה' יצא הדבר , ותאמין בו ותבטח בו יתברך."
- ואמנם במתים יש דין מיוחד, שעצם קיום מצוה לידם - אם היא לא לזכרם כדרך שקוראין פרקי תהילים ודורשים לעילוי נשמתם - הריהו לועג להם.
- הרב שלמה לוי
- ההלכה נובעת מכך שיש לגלוג כביכול על המתים... שאינם יכולים לקיים מצוות, והדבר דומה לאדם רעב העומד בצקון נפשו וברעב גדול, ומישהו לידו אוכל ואוכל, ועיניו רואות וכלות ואינו יכול לאכול
- לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא, ואם עושה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו
- רבי חייא ורבי יונתן היו הולכים בבית הקברות. היה פתיל תכלת בבגדו של רבי יונתן. אמר לו רבי חייא: "הרם אותו, כדי שלא יאמרו המתים 'למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו'!"...
|
| dbkwik:he.judaism/...iPageUsesTemplate
| |
| dbkwik:resource/5kkGci9JqlOCY9V-xqb9WA==
| |
| abstract
| - משלי יז 5: לועג לרש חירף עושהו , שמח לאיד לא יינקה. בקריאה ראשונה נראה, שהפסוק מתייחס לאדם שמלגלג בכוונה-תחילה על אדם אביון; אך על-פי חז"ל, הפסוק מתייחס גם לאדם שעושה מעשים "תמימים" לכאורה, שמדגישים את היתרון שלו על-פני אנשים אחרים, ואפילו על מתים. למשל:
* תלמוד בבלי, ברכות יח. : לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא, ואם עושה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו: המת אינו יכול לקיים מצוות; גם אם מלבישים את המת בציצית ותפילין לפני הקבורה, זה לא עוזר לו, כי הוא כבר לא יכול להתקדם מבחינה רוחנית; ולכן, כאשר הוא רואה אדם שמקיים מצוות ומתקדם מבחינה רוחנית, זה גורם לו קנאה (ע"פ הרב שלמה לוי ). אם עושים זאת לכבוד המת ולעילוי נשמתו, זה כמובן מותר - ע"פ הרב יוסף אלנקוה ) .
* שם: אמר רחבה אמר רב יהודה כל הרואה המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש חרף עשהו , ואם הלוהו מה שכרו? אמר רב אסי עליו הכתוב אומר (משלי יט) מלוה ה' חונן דל (משלי יד) ומכבדו חונן אביון: המת אינו יכול להחליט לאן הוא רוצה ללכת, ולכן כאשר הוא רואה אדם שרץ לעסקיו ואינו מלווה אותו, זה גורם לו קנאה.
* שם (בתרגום לעברית): רבי חייא ורבי יונתן היו הולכים בבית הקברות. היה פתיל תכלת בבגדו של רבי יונתן. אמר לו רבי חייא: "הרם אותו, כדי שלא יאמרו המתים 'למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו'!"....
* תלמוד בבלי, סוטה מג: (בתרגום לעברית): כשבא רב דימי [מארץ ישראל לבבל] אמר בשם רבי יוחנן משם רבי אליעזר בן יעקב: מת תופס ארבע אמות לקריאת-שמע [כלומר אסור לקרוא קריאת-שמע במרחק של פחות מ-4 אמות מהמת], כמו שכתוב לועג לרש חרף עושהו. [1]
* [2] תלמוד ירושלמי, ברכות ב ג (בתרגום לעברית): אמר ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה: לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם, ואם עשה כן - עליו הכתוב אומר לועג לרש חרף עושהו . רבי חייא הגדול ורבי יונתן היו מהלכין לפני מיטתו של ר"ש בן יוסי בן לקוניא, והיה ר' יונתן מפסע על קיברו. אמר לו רבי חייא הגדול: "עכשיו הם אומרים: 'מחר הם באין אצלנו ועכשיו מציקים לנו!'"... נראה שחז"ל הבינו את הרמז הדק בפסוק " לועג לרש - חירף עושהו ": הם הבינו, שמי שלועג לרש, למעשה חושב שהוא מכבד את ה': הרי ה' עשה אותו רש, ולכן זה בוודאי "מגיע לו" (ע"ע האשמת העניים במצבם ); החכם מלמד, שכאשר אדם לועג לרש , הוא אינו מכבד את ה' אלא דווקא מחרף ומבזה אותו. מכאן למדו חז"ל, שגם כאשר אדם רוצה לכבד את ה' ולקיים מצוות, הוא צריך להיזהר שלא תהיה בכך פגיעה בכבודם של אנשים אחרים שאינם יכולים לקיים מצוות אלו, ואם לא נזהר - הרי המצוה שלו נחשבת כחירוף וביזיון לה'. חז"ל דיברו דווקא על מתים, כדי ללמד ולהחדיר ללב את החומרה של פגיעה באנשים: אם אדם יפתח מודעות כה גדולה לגבי מתים, קל וחומר שייזהר לא לפגוע באנשים חיים. גם כשחז"ל תיקנו שהאדם צריך לברך על היתרון שיש לו על-פני אחרים, בכך שהוא זכה במצוות רבות יותר (בברכות "שלא עשני..."), הם תיקנו לברך ברכות אלו בתחילת התפילה, מוקדם בבוקר, כאשר מי שעלול להיפגע מברכות אלו לא נמצא בבית הכנסת, כך שההודיה לה' לא תפגע באף איש או אשה. חז"ל לא תיקנו לכתוב ברכות אלו בסידור (בתקופתם בכלל לא היה סידור-תפילה כתוב); וייתכן שאילו היו חיים בימינו בימינו הם אף היו מתנגדים לכתיבה של ברכות אלו בסידור, וקובעים שיש לומר אותן בעל-פה בלבד, כדי שלא לעבור על איסור "לעג לרש". ראו: דיון על איסור "לעג לרש" וברכות "שלא עשני" .
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)