| Attributes | Values |
|---|
| rdfs:label
| |
| rdfs:comment
| - על הפסוק (בראשית כג4): גר ותושב אנכי עמכם, תנו לי אחזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפניכתב רש"י בשם מדרש אגדה: אם תרצו - הריני גר, ואם לאו - אהיה תושב ואטלנה מן הדין. מדבריו נראה שהמילה "תושב" מציינת אדם שהארץ שייכת לו, והוא יושב בה באופן קבוע. אולם, מפסוקים אחרים נראה שהמילה "תושב" מציינת דווקא ישיבה זמנית: המילה שמציינת ישיבה קבועה ובעלות על הארץ היא "אזרח". המילים "תושב ושכיר" נזכרות יחד בכמה מצוות - בנוסף למצוה שנזכרה למעלה (ויקרא כה 40): מצד שני, המילה "תושב" באה כמה פעמים גם יחד עם המילה "גר", בנוסף לפסוקים שנזכרו למעלה: המילה "גר" מציינת מהגר, אדם שעזב את ארצו ומולדתו ובא להשתקע בינינו;
|
| dcterms:subject
| |
| dbkwik:resource/20JiKDt5K_tKz2tpfckXCw==
| - ויקרא כב10
- מלכים א יז1
- ויקרא ח35
- שמואל א יב11
- במדבר לב6
- ויקרא כה40
- יואל ד20
- בראשית כד55
- יהושע כד13
- ויקרא כה23
- דברים כח30
- שמות יב45
- תהילים קב13
- ויקרא כה45
- במדבר לה15
- ויקרא כה47
- בראשית לח11
- בראשית כג4
- בראשית מו34
- דברי הימים א כט15
- בראשית לד10
- ויקרא כה35
- זכריה ב8
- מלכים ב יז26
- ויקרא כה6
- ירמיהו לה7
- יהושע כד7
- תהילים לט13
|
| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - תושב ושכיר לא יאכל בו
- והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך
- ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו וכרם לא תטעו ולא יהיה לכם כי באהלים תשבו כל ימיכם למען תחיו ימים רבים על פני האדמה אשר אתם גרים שם
- לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה
- והארץ לא תמכר לצמתת, כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי
- אם תרצו - הריני גר, ואם לאו - אהיה תושב ואטלנה מן הדין
- ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת ידוד ולא תמותו כי כן צויתי
- וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו, גר ותושב וחי עמך
- ואתה ה' לעולם תשב וזכרך לדר ודר
- ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל אחאב חי ידוד אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי
- וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש
- כי גרים אנחנו לפניך, ותושבים ככל אבתינו, כצל ימינו על הארץ ואין מקוה
- ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור
- ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו ותלך תמר ותשב בית אביה
- ואתן לכם ארץ אשר לא יגעת בה וערים אשר לא בניתם ותשבו בהם כרמים וזיתים אשר לא נטעתם אתם אכלים
- ויאמר אלו רץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלם מרב אדם ובהמה בתוכה
- כשכיר כתושב יהיה עמך, עד שנת היבל יעבד עמך
- ויאמרו למלך אשור לאמר הגוים אשר הגלית ותושב בערי שמרון לא ידעו את משפט אלהי הארץ וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם כאשר אינם ידעים את משפט אלהי הארץ
- ויצעקו אל ידוד וישם מאפל ביניכם ובין המצרים ויבא עליו את הים ויכסהו ותראינה עיניכם את אשר עשיתי במצרים ותשבו במדבר ימים רבים
- וגם מבני התושבים הגרים עמכם - מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם, והיו לכם לאחזה
- גר ותושב אנכי עמכם, תנו לי אחזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני
- ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה גם אנחנו גם אבתינו בעבור תשבו בארץ גשן כי תועבת מצרים כל רעה צאן
- שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה, אל דמעתי אל תחרש; כי גר אנכי עמך, תושב ככל אבותי
- ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם שבו וסחרוה והאחזו בה
- אשה תארש ואיש אחר ישגלנה בית תבנה ולא תשב בו כרם תטע ולא תחללנו
- וישלח ידוד את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ויצל אתכם מיד איביכם מסביב ותשבו בטח
- וכי תשיג יד גר ותושב עמך, ומך אחיך עמו; ונמכר לגר תושב עמך, או לעקר משפחת גר
- ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך
- ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה
|
| dbkwik:he.judaism/...iPageUsesTemplate
| |
| dbkwik:resource/5kkGci9JqlOCY9V-xqb9WA==
| |
| abstract
| - על הפסוק (בראשית כג4): גר ותושב אנכי עמכם, תנו לי אחזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפניכתב רש"י בשם מדרש אגדה: אם תרצו - הריני גר, ואם לאו - אהיה תושב ואטלנה מן הדין. מדבריו נראה שהמילה "תושב" מציינת אדם שהארץ שייכת לו, והוא יושב בה באופן קבוע. אולם, מפסוקים אחרים נראה שהמילה "תושב" מציינת דווקא ישיבה זמנית:
* (ויקרא כה40): כשכיר כתושב יהיה עמך, עד שנת היבל יעבד עמך- יש להתייחס אל עבד עברי כמו אל שכיר או תושב, ולהעביד אותו באופן זמני בלבד, רק עד היובל.
* (ויקרא כה23): והארץ לא תמכר לצמתת, כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי- אתם לא בעלי הארץ, אתם נמצאים כאן רק באופן זמני
* (דברי הימים א כט15): כי גרים אנחנו לפניך, ותושבים ככל אבתינו, כצל ימינו על הארץ ואין מקוה המילה שמציינת ישיבה קבועה ובעלות על הארץ היא "אזרח". המילים "תושב ושכיר" נזכרות יחד בכמה מצוות - בנוסף למצוה שנזכרה למעלה (ויקרא כה 40):
* (שמות יב45): תושב ושכיר לא יאכל בו
* (ויקרא כב10): וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש
* (ויקרא כה6): והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך המילה "שכיר" מציינת אדם שנמצא עמנו באופן זמני, עובד ומקבל שכר וחוזר לביתו ; לפי זה, נראה שגם המילה "תושב" מציינת אדם שיושב בינינו באופן זמני - רק שהוא לא בא לכאן למטרת עבודה והשתכרות, אלא למטרה אחרת - למשל כדי לקבל מקלט מפני התעללות בחו"ל (ע' דברים כג 16-17 - עמך ישב...). מצד שני, המילה "תושב" באה כמה פעמים גם יחד עם המילה "גר", בנוסף לפסוקים שנזכרו למעלה:
* (תהילים לט13): שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה, אל דמעתי אל תחרש; כי גר אנכי עמך, תושב ככל אבותי
* (ויקרא כה35): וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו, גר ותושב וחי עמך
* (ויקרא כה45): וגם מבני התושבים הגרים עמכם - מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם, והיו לכם לאחזה
* (ויקרא כה47): וכי תשיג יד גר ותושב עמך, ומך אחיך עמו; ונמכר לגר תושב עמך, או לעקר משפחת גר
* (במדבר לה15): לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה המילה "גר" מציינת מהגר, אדם שעזב את ארצו ומולדתו ובא להשתקע בינינו; נראה לי שבצירוף "גר ותושב", המילה "גר" מציינת שהאדם לא היה אזרח בעבר (כלומר, הוא לא מהעם או מהמשפחה של בעלי הארץ), והמילה "תושב" מציינת שהאדם לא יהיה אזרח בעתיד (כלומר, הוא לא מתכוון להישאר כאן לתמיד אלא רק באופן זמני); המשותף לשניהם - שניהם אינם אזרחים, אין להם בעלות על הארץ או קשר קבוע לארץ. אולם, הגר עזב את מולדתו הקודמת לגמרי ולכן יש להתייחס אליו כחלק מהמשפחה; והתושב מתכוון לחזור למולדתו ולכן יש להתייחס אליו כאל שכיר.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)