| Attributes | Values |
|---|
| rdfs:label
| |
| rdfs:comment
| - [ע"פ גרשון בר-כוכבא, הרצאה על המרד הגדול וחורבן בית שני, ח באב ה'תשס"ז] בימינו, כשאדם הנושא רובה או אקדח רוצה להכין אותו לירי, הוא טוען אותו בעזרת הידיים; אם כך, מדוע הפעולה נקראת "דריכה", והרי דריכה בדרך-כלל קשורה לרגליים?! מקור הביטוי הוא בלשון המקרא; אז לא היו רובים ואקדחים, אבל היו קשתות, וכדי להכין אותן לירי, נהגו לדרוך אותן, כמו שנאמר למשל במגילת איכה:
* (איכה ב4): דרך קשתו כאויב, נצב ימינו כצר, ויהרג כל מחמדי עין, באהל בת ציון שפך כאש חמתו
* (איכה ג12): דרך קשתו , ויציבני כמטרא לחץ מדוע היה צורך לדרוך את הקשת? ומאז ועד היום, משתמשים בפועל "דרך" כדי לציין הכנת כלי נשק לירי.
|
| dcterms:subject
| |
| dbkwik:resource/20JiKDt5K_tKz2tpfckXCw==
| - ירמיהו נ14
- איכה ג12
- תהילים נח8
- דברי הימים ב יד7
- ישעיהו ה28
- זכריה ט13
- דברי הימים א ח40
- תהילים סד4
- תהילים ז13
- תהילים לז14
- איכה ב4
- ירמיהו נא3
- תהילים יא2
- ישעיהו כא15
- ירמיהו מו9
- ירמיהו ט2
- דברי הימים א ה18
- ירמיהו נ29
|
| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - ערכו על בבל סביב כל דרכי קשת ידו אליה אל תחמלו אל חץ כי לידוד חטאה
- אל ידרך ידרך הדרך קשתו ואל יתעל בסרינו ואל תחמלו אל בחריה החרימו כל צבאה
- כי הנה הרשעים ידרכון קשת , כוננו חצם על יתר, לירות במו אפל לישרי לב
- בני ראובן וגדי וחצי שבט מנשה מן בני חיל אנשים נשאי מגן וחרב ודרכי קשת ולמודי מלחמה ארבעים וארבעה אלף ושבע מאות וששים יצאי צבא
- ימאסו כמו מים יתהלכו למו, ידרך חצו כמו יתמללו
- אשר חציו שנונים וכל קשתתיו דרכות , פרסות סוסיו כצר נחשבו וגלגליו כסופה
- דרך קשתו כאויב, נצב ימינו כצר, ויהרג כל מחמדי עין, באהל בת ציון שפך כאש חמתו
- חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם , להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך
- אשר שננו כחרב לשונם, דרכו חצם דבר מר
- ויהי לאסא חיל נשא צנה ורמח מיהודה שלש מאות אלף ומבנימן נשאי מגן ודרכי קשת מאתים ושמונים אלף כל אלה גבורי חיל
- כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד מלחמה
- וידרכו את לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ כי מרעה אל רעה יצאו ואתי לא ידעו נאם ה'
- עלו הסוסים והתהללו הרכב ויצאו הגבורים כוש ופוט תפשי מגן ולודים תפשי דרכי קשת
- אם לא ישוב חרבו ילטוש, קשתו דרך ויכוננה
- ויהיו בני אולם אנשים גברי חיל דרכי קשת ומרבים בנים ובני בנים מאה וחמשים כל אלה מבני בנימן
- דרך קשתו , ויציבני כמטרא לחץ
- כי דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך ציון על בניך יון ושמתיך כחרב גבור
- השמיעו אל בבל רבים כל דרכי קשת חנו עליה סביב אל יהי פליטה שלמו לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו לה כי אל ידוד זדה אל קדוש ישראל
|
| dbkwik:he.judaism/...iPageUsesTemplate
| |
| abstract
| - [ע"פ גרשון בר-כוכבא, הרצאה על המרד הגדול וחורבן בית שני, ח באב ה'תשס"ז] בימינו, כשאדם הנושא רובה או אקדח רוצה להכין אותו לירי, הוא טוען אותו בעזרת הידיים; אם כך, מדוע הפעולה נקראת "דריכה", והרי דריכה בדרך-כלל קשורה לרגליים?! מקור הביטוי הוא בלשון המקרא; אז לא היו רובים ואקדחים, אבל היו קשתות, וכדי להכין אותן לירי, נהגו לדרוך אותן, כמו שנאמר למשל במגילת איכה:
* (איכה ב4): דרך קשתו כאויב, נצב ימינו כצר, ויהרג כל מחמדי עין, באהל בת ציון שפך כאש חמתו
* (איכה ג12): דרך קשתו , ויציבני כמטרא לחץ מדוע היה צורך לדרוך את הקשת? - כשהלוחמים היו נושאים את קשתותיהם בדרך לשדה הקרב, המיתר היה מחובר לקשת רק בנקודה התחתונה; הנקודה העליונה היתה רפויה. הדבר נועד לשמור על המיתר, כך שלא יישחק ולא יאבד את כוחו להימתח. כשהלוחמים היו מגיעים לשדה הקרב, הם היו דורכים ברגלם על החלק התחתון של הקשת, לוחצים בידם האחת על החלק העליון של הקשת כדי לכופף אותו, ומחברים בידם השניה את המיתר לנקודה העליונה של הקשת, וכך הכינו את הקשת לירי. ומאז ועד היום, משתמשים בפועל "דרך" כדי לציין הכנת כלי נשק לירי.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)