| rdfs:comment
| - בליל שבת, כשהייתי בבית-הכנסת, פנה אליי אחד המתפללים הצעירים והעיר לי, שדבר מסויים שאני עושה הוא מלאכה, ואסור לעשותו בשבת. מכיוון שהוא לא נימק את דבריו, לא התייחסתי והמשכתי לקרוא. ואז הגעתי למשלי יג 18, אחד מתוך פסוקים רבים שאומרים שאסור לפרוע עצות ודברי מוסר: 1.
* (משלי א25): ותפרעו כל עצתי , ותוכחתי לא אביתם 2.
* (משלי ח33): שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו 3.
* (משלי יג18): ריש וקלון פורע מוסר , ושומר תוכחת יכבד 4.
* (משלי טו32): פורע מוסר מואס נפשו, ושומע תוכחת קונה לב נראה לי שלא: בלשון המקרא, הפועל " פרע " אין משמעו "לא קיבל", אלא "פרק את המעצורים, פרץ את המחסומים, שיחרר לגמרי".
|
| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - ארח לחיים שומר מוסר, ועוזב תוכחת מתעה
- אהב מוסר אהב דעת, ושנא תוכחת בער
- פורע מוסר מואס נפשו, ושומע תוכחת קונה לב
- ותפרעו כל עצתי , ותוכחתי לא אביתם
- ריש וקלון פורע מוסר , ושומר תוכחת יכבד
- ושומע תוכחת קונה לב
- ושומר תוכחת יכבד
- שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו
|
| abstract
| - בליל שבת, כשהייתי בבית-הכנסת, פנה אליי אחד המתפללים הצעירים והעיר לי, שדבר מסויים שאני עושה הוא מלאכה, ואסור לעשותו בשבת. מכיוון שהוא לא נימק את דבריו, לא התייחסתי והמשכתי לקרוא. ואז הגעתי למשלי יג 18, אחד מתוך פסוקים רבים שאומרים שאסור לפרוע עצות ודברי מוסר: 1.
* (משלי א25): ותפרעו כל עצתי , ותוכחתי לא אביתם 2.
* (משלי ח33): שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו 3.
* (משלי יג18): ריש וקלון פורע מוסר , ושומר תוכחת יכבד 4.
* (משלי טו32): פורע מוסר מואס נפשו, ושומע תוכחת קונה לב בפרקים א, ח ניתן לומר שהכוונה רק לדברי-מוסר שנאמרים ע"י חכמים ידועים (בפרקים אלה המדברת היא החכמה), אך בשני הפסוקים האחרים לא נזכרו חכמים; האם צריך לקבל כל דבר-מוסר שאומרים לי, לא משנה מי אומר אותם? נראה לי שלא: בלשון המקרא, הפועל " פרע " אין משמעו "לא קיבל", אלא "פרק את המעצורים, פרץ את המחסומים, שיחרר לגמרי". לפי זה, "פורע מוסר" הוא אדם שמשחרר לגמרי את דברי הביקורת שאומרים לו - הוא אינו מתייחס אליהם כלל, לא חושב עליהם ולא נותן להם כל ערך - הוא "זורק אותם לכל הרוחות". אדם כזה עלול להפסיד דברי-ביקורת מועילים, ולעשות מעשים שיצטער עליהם. לא חייבים לקבל את כל העצות שנותנים לנו, אך צריך להתייחס לכולן ברצינות ובשיקול-דעת, ולא לפרוע אותן. החלטתי שאסור לי להתעלם מדברי המוסר שאמר לי הבחור, וכשהייתה הפסקה בתפילה, פניתי אליו ושאלתי אותו מה הנימוקים שלו. הוא נתן לי כמה נימוקים שלא חשבתי עליהם, אך עדיין לא השתכנעתי, היו לי נימוקים אחרים. ואז עיינתי שוב בפסוקים, וראיתי שהם לא רק אוסרים "לפרוע מוסר", אלא גם ממליצים להתייחס ברצינות לתוכחות - ושומר תוכחת יכבד, ושומע תוכחת קונה לב. האמנם, כדי לזכות בכבוד ובמחשבות נכונות, צריך לקבל כל דבר-ביקורת שאומרים לנו? נראה לי שלא: בלשון המקרא, " תוכחה " משמעה דבר-ביקורת שנאמר בדרך של ויכוח שכלי, בראיות הגיוניות. לא חייבים לקבל את כל העצות שנותנים לנו, במיוחד אם אינן מלוות בהוכחות ונימוקים; אולם, רצוי מאד לקבל דברי ביקורת המלווים בהוכחות שכליות, גם אם לא לגמרי מסכימים איתן; יש בכך שתי תועלות: 1.
* חברתית (משלי יג18): ושומר תוכחת יכבד- מי ששומר דברי ביקורת הנאמרים בליווי הוכחות הגיוניות, נחשב לאדם גמיש וחושב, שאינו מתעקש אלא מוכן לשנות את דרכיו אם יש סיבה טובה, וכך החכמים מכבדים אותו יותר. 2.
* אישית (משלי טו32): ושומע תוכחת קונה לב- מי ש שומע= מתעמק ומנסה להבין דברי ביקורת הנאמרים בליווי הוכחות הגיוניות, זוכה לשפר את אופן החשיבה שלו, וכאילו זוכה בלב חדש ( לב= מקום המחשבות ). מכיוון שאותו בחור נתן לי נימוקים הגיוניים לדעתו, החלטתי להחמיר ולנהוג לפי דבריו למרות שלא הסכמתי איתם - לפחות עד השבת הבאה... או עד שאבדוק את הנושא לעומק.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)