בתוך המשכן היו 3 כלים שמידותיהם נכתבו בפירוט בספר שמות: יש הבדל בין המידות:
* המידות של הארון – כולן חצויות ( ½2 על ½1 על ½1);
* המידות של השולחן – חלקן שלמות וחלקן חצויות (2 על 1 על ½1);
* והמידות של מזבח-הקטורת – כולן שלמות (1 על 1 על 2). מה אפשר ללמוד מהמידות האלו? נראה לי (ע"פ כלי-יקר וע"פ "חיוכה-של-תורה") שכל כלי מסמל משהו אחר:
* הארון – מסמל את התורה והמצוות (בתוך הארון היו שני לוחות הברית)
* השולחן – מסמל את הצרכים החומריים של האדם (על השולחן היה לחם)
* מזבח הקטורת – מסמל את המותרות, מה שמעבר לצרכים ההכרחיים (על המזבח הוקטרו בשמים). לפי זה:
בתוך המשכן היו 3 כלים שמידותיהם נכתבו בפירוט בספר שמות: יש הבדל בין המידות:
* המידות של הארון – כולן חצויות ( ½2 על ½1 על ½1);
* המידות של השולחן – חלקן שלמות וחלקן חצויות (2 על 1 על ½1);
* והמידות של מזבח-הקטורת – כולן שלמות (1 על 1 על 2). מה אפשר ללמוד מהמידות האלו? נראה לי (ע"פ כלי-יקר וע"פ "חיוכה-של-תורה") שכל כלי מסמל משהו אחר:
* הארון – מסמל את התורה והמצוות (בתוך הארון היו שני לוחות הברית)
* השולחן – מסמל את הצרכים החומריים של האדם (על השולחן היה לחם)
* מזבח הקטורת – מסמל את המותרות, מה שמעבר לצרכים ההכרחיים (על המזבח הוקטרו בשמים). לפי זה:
* בדברים הקשורים לתורה ולמצוות – אדם אף-פעם לא צריך להרגיש שלם: הוא תמיד צריך להרגיש שהגיע רק ל"חצי" ממה שהוא מסוגל, ולשאוף ליותר מזה. לכן בארון כל המידות חצויות.
* בדברים הקשורים לצרכים החמריים של האדם – מותר לאדם להרגיש שחסר לו, אבל רק קצת – רק כדי להתקיים. לכן בשולחן מידה אחת חצויה והשאר שלמות.
* ובדברים הקשורים למותרות – אדם תמיד צריך להרגיש שלא חסר לו כלום. לכן במזבח-הקטורת כל המידות שלמות.