| rdfs:comment
| - בלשון ימינו, המילה "חנופה" מציינת מידה מגונה של צביעות, "אחד בפה ואחד בלב", ובמיוחד - אמירת שבחים מוגזמים למישהו על-מנת למצוא חן בעיניו. גם בלשון חז"ל, המילה "חנופה" מציינת מידה מגונה - בתלמוד בבלי (סוטה מב.) אמרו שכת חנפים היא אחת מהכתות שאינן מקבלות פני שכינה. גם בלשון חז"ל, החנופה קשורה לצביעות; אולם, המשמעות המדוייקת שלה מעט שונה; כפי שהסביר ר' יונה גירונדי (ְשערי תשובה ג קפז-קצט), המשמעות העיקרית של חנופה היא, להגיד לרשע שהוא צדיק, או להתייחס לרשע כאל צדיק, או להימנע מלמחות נגד מעשיו של הרשע; עיקר הבעיה בחנופה היא העיוות המוסרי שנגרם מכך שמבלבלים בין טוב לרע.
|
| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - והארץ חנפה תחת ישביה, כי עברו תורת חלפו חק הפרו ברית עולם
- כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע
- כי נבל נבלה ידבר, ולבו יעשה און, לעשות חנף ולדבר אל ה' תועה, להריק נפש רעב ומשקה צמא יחסיר
- כי כלו חנף ומרע, וכל פה דבר נבלה
- כי כל חנופה - עשות היפך הנראה והנדמה בעיניים
- כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו
- בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו
- וישפכו דם נקי, דם בניהם ובנותיהם, אשר זבחו לעצבי כנען, ותחנף הארץ בדמים
- ומרשיעי ברית יחניף בחלקות, ועם ידעי אלהיו יחזקו ועשו
- ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה, כי הדם הוא יחניף את הארץ, ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה, כי אם בדם שפכו
- פחדו בציון חטאים, אחזה רעדה חנפים...
- כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד
- גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבוא
- וחנפי לב ישימו אף, לא ישועו כי אסרם
- ישמו ישרים על זאת ונקי על חנף יתערר
- החנף הוא מי שאין תוכו כברו
- השחתה וקלקול
- ולא תרשיעו
- כת חנפים
- לא תחייבון
- ממלך אדם חנף ממקשי עם
- עשות רע בסתר
- בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצונו, לשלל שלל ולבז בז ולשימו מרמס כחמר חוצות
- כן ארחות כל שכחי אל ותקות חנף תאבד
- בפה חנף ישחת רעהו, ובדעת צדיקים יחלצו
- ועתה נאספו עליך גוים רבים, האמרים תחנף ותחז בציון עינינו
- החנפיות בבני אדם הוא הראות אהבה במקום שאינה, וכן הוא בכאן, שמראין שמענישים את הרוצח וכפי האמת אין שם עונש
|
| abstract
| - בלשון ימינו, המילה "חנופה" מציינת מידה מגונה של צביעות, "אחד בפה ואחד בלב", ובמיוחד - אמירת שבחים מוגזמים למישהו על-מנת למצוא חן בעיניו. גם בלשון חז"ל, המילה "חנופה" מציינת מידה מגונה - בתלמוד בבלי (סוטה מב.) אמרו שכת חנפים היא אחת מהכתות שאינן מקבלות פני שכינה. גם בלשון חז"ל, החנופה קשורה לצביעות; אולם, המשמעות המדוייקת שלה מעט שונה; כפי שהסביר ר' יונה גירונדי (ְשערי תשובה ג קפז-קצט), המשמעות העיקרית של חנופה היא, להגיד לרשע שהוא צדיק, או להתייחס לרשע כאל צדיק, או להימנע מלמחות נגד מעשיו של הרשע; עיקר הבעיה בחנופה היא העיוות המוסרי שנגרם מכך שמבלבלים בין טוב לרע. גם בלשון המקרא, המילה "חנופה" מציינת מידה מגונה, אולם, יש הרבה פסוקים שקשה לפרשם על-פי המשמעות "צביעות", ובפרט - כל הפסוקים שמדברים על כך שהארץ "חנפה":
* (במדבר לה33): ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה, כי הדם הוא יחניף את הארץ, ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה, כי אם בדם שפכו. [1]
* (ישעיהו כד5): והארץ חנפה תחת ישביה, כי עברו תורת חלפו חק הפרו ברית עולם.
* ירמיהו ג1-9 : " לאמר: הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר - הישוב אליה עוד? הלוא חנוף תחנף הארץ ההיא! ואת זנית רעים רבים, ושוב אלי נאם ה' . שאי עיניך על שפים וראי, איפה לא שכבת? על דרכים ישבת להם כערבי במדבר, ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך ... והיה מקל זנותה ותחנף את הארץ ותנאף את האבן ואת העץ ".
* (תהילים קו38): וישפכו דם נקי, דם בניהם ובנותיהם, אשר זבחו לעצבי כנען, ותחנף הארץ בדמים. ואכן, מפרשים רבים פירשו שבמקרה זה "לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמם", ומשמעות המילה בלשון המקרא היא רשע והשחתה באופן כללי ( אונקלוס - לא תחייבון, רש"י - ולא תרשיעו, ו שד"ל - השחתה וקלקול). אולם, יש מפרשים שניסו לקשר בין המשמעויות: 1. ראב"ע (במדבר לה) פירש עשות רע בסתר - משמעות שיכולה להיות משותפת גם לרוצחים וגם לצבועים.
* אולם, קשה להכניס משמעות זו לפסוקים הנ"ל, למשל "הדם הוא יחניף את הארץ" או "ותחנף הארץ". 2. אברבנאל (במדבר לה) פירש שהחנופה מתייחס לאיסור שנזכר בפסוקים הקודמים - ולא-תקחו כפר לנפש רצח אשר-הוא רשע למות, כי-מות יומת. ולא-תקחו כפר לנוס אל-עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד-מות הכהן - החנפיות בבני אדם הוא הראות אהבה במקום שאינה, וכן הוא בכאן, שמראין שמענישים את הרוצח וכפי האמת אין שם עונש.
* פירוש זה מתאים לפרשת הרוצח בבמדבר לה, אך אינו מתאים לשאר הפסוקים שהבאנו למעלה, שם לא מדובר על כך שמקלים בעונשם של הרשעים. 3. רמב"ן ומלבי"ם (במדבר לה) פירשו, שהחנופה במקרה זה לא מציינת את החטא, אלא את עונשו; כשאנשים רוצחים, נואפים ועובדים אלילים, הדבר מביא קללה על הארץ, ובין שאר הקללות (דברים כח) - זרע רב תוציא השדה, ומעט תאסוף, כי כל חנופה - עשות היפך הנראה והנדמה בעיניים, החנף הוא מי שאין תוכו כברו. הארץ כביכול נוהגת בצביעות - היא נראית טובה ופוריה, אבל היבול שלה רע ומועט.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)