| rdfs:comment
| - הרמב"ן חידש דרך בהבנת ההיסטוריוסופיה של האומה הישראלית. טענתו המרכזית היא כי מה שנעשה על ידי אבות האומה, סופו להתבטא גם בעתיד הבנים, על ציר הזמן והמקום. וכדבריו:" אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו " (רמב"ן על בראשית פרק יב פסוק ו).
|
| abstract
| - הרמב"ן חידש דרך בהבנת ההיסטוריוסופיה של האומה הישראלית. טענתו המרכזית היא כי מה שנעשה על ידי אבות האומה, סופו להתבטא גם בעתיד הבנים, על ציר הזמן והמקום. וכדבריו:" אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו " (רמב"ן על בראשית פרק יב פסוק ו). על פי דברים נחרצים אלו של הרמב"ן (אשר מעלים ביתר שאת את קונפליקט ההתנגשות הידוע בין הידיעה האלהית את המציאות לבין הבחירה של האדם), יש לפרש את עמדת אברהם ושרה כלפי הגר וישמעאל, כרקע להבנת היחס הנדרש מהעם היושב בציון לאומות. המקרא מספר על מחלוקת חריפה בין שרה לאברהם בדבר היחס להגר ובנה:" וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק, וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק, וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ: " (בראשית פרק כא) עמדתו של אברהם מובנת, שהרי הגר היא אם בנו ורעייתו. אברהם מתנגד לסילוקה של הגר למדבר הנורא. הנה כי כן, עמדת שרה תמוהה ביותר. מדוע שרה עומדת על דעתה כי יש לגרש את 'האמה ובנה' כלשונה? האם דבר כזה הוא דבר ישר? האם פעולה זו מסתדרת עם צו ה' אשר היא אמונה עליו יחד עם אישה? לבעיה ערכית זו, הציעו התנאים שני פתרונות: " אמר רבי שמעון בן יוחאי ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש, ודברי נראין מדבריו. דרש רבי עקיבא 'ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק' אין צחוק האמור כאן אלא עבודה זרה... ואני אומר חס ושלום שיהיה בביתו של אותו צדיק ההוא כך אלא אין צחוק האמור כאן אלא לענין ירושה. שכשנולד אבינו יצחק לאברהם אבינו היו הכל שמחים ואומרים נולד בן לאברהם נוחל את העולם ונוטל שני חלקים והיה ישמעאל מצחק בדעתו ואומר אל תהו שוטים, אני בכור ואני נוטל שני חלקין" (תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק ו הלכה ו ) לדעתו של רבי עקיבא (וכן דעת רש"י על התורה) שרה גירשה את הגר בשל ההשפעה השלילית של בנה ישמעאל על יצחק. ניתן להסביר (כהצעת רמב"ן) כי בשל כך גירוש ישמעאל היה בלתי נמנע, וגירוש הגר היה רק כדי לשמור על ישמעאל שלא ימות, בשל העובדה שהיה קטן. לדעתו של רבי שמעון תלמיד רבי עקיבא (וכן דעת רמב"ן על התורה) גירוש ישמעאל היה בשל מאבק ירושה ולא בשל מנהגיו השליליים של בן הגר. כך או כך,ה' מתערב בסיפור ומודיע לאברהם כי עליו לשמוע בקול שרה. אך אם את המעשה הזה היה ניתן להסביר במאבקי ירושה והשפעה שלילית, הרי שאת הסיפור הקודם לו בתורה, קשה עוד יותר להסביר: " וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ... ויֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ. וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ" (בראשית פרק טז) פשוטו כמשמעו, שרה עינתה את הגר, רק בשל חששה שהגר תתפוס את מקומה. ניתן כמובן להסביר כי המאבק היה גם כאן סביב ירושת הארץ בין יצחק לישמעאל, אך הרמב"ן הולך בדרך אחרת (ומאד יוצאת דופן) ומבקר בחריפות את התנהגותה של שרה: "'ותענה שרי ותברח מפניה' - חטאה אמנו (שרה) בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי" (רמב"ן בראשית פרק טז פסוק ו). הרמב"ן הולך בדרכו ההסטוריוסופית, התולה את העתיד בעבר, ברמה הסימבולית. ישמעאל מייצג בתפיסת רמב"ן את בני ערב (מבחינה אנתרופולוגית סביר להניח כי אין בסיס להנחה זו, אך אידאית ודאי כן), וכיון שכך, חטאם של אברהם ושרה בהתעללם בהגר ללא סיבה מוצדקת, הוא הביטוי לסבל ההפוך שיתרחש ב'עתיד', כעונש אלהי, בו מתעללים בני ישמעאל בבני ישראל. נידרש לדברי הרמב"ם בהלכות תשובה :" וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמר מכל חטאות האדם" (הלכות תשובה פרק א הלכה א) הוי אומר, המעוניין לשוב מחטאו, עליו לעזוב חטאו ולא לשוב עליו לעולם. מדברים אלו נוצר קשר משולש אשר סותר לכאורה את עצמו. מחד, לדברי רמב"ן, הצקת בני ערב לישראל באחרית הימים,שורשה נעוץ בהתעללות שרה אמנו בהגר. וכדברי הרמב"ם, עלינו להזהר מהצקה כזו, לבל נשוב עליה לעולם אם רצוננו שלא יהרגו ויתעמרו גם בנו. אך מאידך, אנו נאבקים עם שכנינו על ארץ ישראל, מכוח צו ה' שבתורה שציוונו לרשת את הארץ. כיצד אם כן עלינו להיאבק על זכותינו לכונן מדינה יהודית ברחבי א"י ללא פגיעה בבני הגר המצרית? נראה כי עלינו לנוע בציר מאתגר זה, בין חובת ההקפדה על כבוד האדם באשר הוא, ולא להתעמר בו ללא צורך, גם במאבק עצמו על הארץ. אך בה בעת, אין בחובה זו כדי להרפות את ידי ישראל ממצוות הקמת מדינה יהודית בא"י, והקם להורגך השכם להורגו. דברים אלו קלים לכתיבה ולקריאה ברמת הרעיון, אך מסתבר שישומם בשטח קשה מנשוא. אסכם ואומר כי שאלה זו עומדת בפתחה של תורת ישראל, לבירורה המלא, כיצד ינהגו ישראל במאבקם הצודק על א"י, תוך שמירת צלם אנוש וללא התעמרות מיותרת. בעודינו אוחזים בחבל משתי קצותיו, הקצה של יישוב הארץ והקצה של חזרתינו בתשובה מהתעמרותה של שרה אמנו בהגר המצרית.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)