| rdfs:comment
| - וַיִּתְמַהְמָהּ--וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת יְהוָה עָלָיו; וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ, מִחוּץ לָעִיר (בראשית י"ט, ט"ז) טעמי המקרא הם סימנים מיוחדים שמושמים מעל או מתחת למילים העבריות, והם למעשה סימני הפיסוק הקדומים של העברית. יש להם שימושים רבים עליהם אפשר לקרא בויקיפדיה. ישנם מקרים שהטעם גם מוסיף אינפורמציה נוספת מלבד ההטעמה, הפיסוק והמנגינה. למשל הטעם שלשלת שמנוגן באריכות רבה, יתכן כי בא להצביע על פעולה ממושכת, כגון התלבטות. דוגמא נוספת היא השלשלת מעל המילה "ויאמר" בפתיחת תפילתו של אליעזר עבד אברהם:
|
| abstract
| - וַיִּתְמַהְמָהּ--וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת יְהוָה עָלָיו; וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ, מִחוּץ לָעִיר (בראשית י"ט, ט"ז) טעמי המקרא הם סימנים מיוחדים שמושמים מעל או מתחת למילים העבריות, והם למעשה סימני הפיסוק הקדומים של העברית. יש להם שימושים רבים עליהם אפשר לקרא בויקיפדיה. ישנם מקרים שהטעם גם מוסיף אינפורמציה נוספת מלבד ההטעמה, הפיסוק והמנגינה. למשל הטעם שלשלת שמנוגן באריכות רבה, יתכן כי בא להצביע על פעולה ממושכת, כגון התלבטות. הפסוק המצוטט לעיל הוא דוגמא מצוינת. הטעם נמצא מעל המילה "ויתמהמה", כאשר אפשר להניח שהתמהמהות זאת היתה משמעותית:
* לוט בחר לגור בסדום כאשר ראה "את כל ככר הירדן כי כולה משקה... כגן ה'" והפך שם לאישיות חשובה (שופט).
* חתניו בחרו שלא לעזוב את סדום.
* אשתו התגעגעה עד כדי כך לסדום שהסתובבה והפכה לנציב מלח. דוגמא נוספת היא השלשלת מעל המילה "ויאמר" בפתיחת תפילתו של אליעזר עבד אברהם: וַיֹּאמַר--יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה-חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. (בראשית כ"ד, י"ב) אליעזר ישב על המעיין וביקש מה' שיקרה לפניו נערה בשביל יצחק. מדוע התעכב לפני שביקש זאת? לפני שנולד יצחק אברהם היה אמור להוריש את הונו ומעמדו ל: "בן-משק ביתי, הוא דמשק אליעזר". אליעזר ידע זאת, ולאחר שנולד יצחק, הוא קיוה שלפחות יצחק ישא לאישה את ביתו של אליעזר. עכשיו שאברהם שלח אותו לחפש אישה ליצחק בארם-נהרים הוא מבין שזה אבוד. הוא מתפלל שתמצא ליצחק אישה הגונה, אך לפני התפילה הוא טיפה מתעכב.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)