abstract
| - חברי 'האקדמיה ללשון העברית' חשבו, שבלשון התנ"ך יש צורת זכר וצורת נקבה, וכשהתנ"ך פונה אל קבוצה מעורבת – הוא מתעלם מהבנות (מתוך זלזול) ולכן משתמש בצורת הזכר. הם רצו לתקן את העוול שנעשה לבנות, ולכן קבעו, שבפניה לקבוצה מעורבת שבה יש יותר בנות - יש להשתמש בצורת הנקבה. אבל המחשבה הזאת נובעת מחוסר-הבנה בלשון התנ"ך. כי בלשון התנ"ך, הצורה שנקראת בטעות 'צורת זכר' משמשת גם בפנייה לקבוצה שיש בה בנות בלבד, כמו " השבעתי אתכם בנות ירושלים... אם תעירו ואם תעוררו את האהבה... " (שיר-השירים; יש עוד הרבה מאד דוגמאות). לכן אין לקרוא לצורה הזאת 'צורת זכר' אלא 'צורה משותפת' (גם באנגלית יש תופעה דומה: בלשון יחיד מבדילים בין he ל she , אבל בלשון רבים יש צורה משותפת - they ). בתנ"ך אין צורת-זכר ברבים - יש רק צורה-משותפת וצורת-נקבה:הצורה המשותפת משמשת לכל קבוצה (בנות בלבד, בנים ובנות או בנים בלבד), והצורה השניה היא 'צורת נקבה' כי ע"פ התנ"ך רק לבנות יש זכות להנות ממנה. חברי 'האקדמיה' משנים את הלשון העברית בלי שום צורך - ובכך מרחיקים את עם ישראל מלשון התנ"ך (גם הם עצמם נקראו פעם בשם עברי - "ועד הלשון" - ומשום-מה החליטו לעבור לשם לועזי!). אבל אנחנו לא צריכים להשלים עם העיוותים האלה. אמנם, אנחנו לא יכולים לדבר בלשון התנ"ך בחיי היום-יום שלנו, כי זה קשה ולא יבינו אותנו; אבל אנחנו יכולים לפחות להשתדל שלא להתרחק מלשון התנ"ך עוד יותר. לכן אנחנו לא צריכים לקבל את העיוותים שמכניסה ה'אקדמיה' בלשון הקודש ובוודאי לא להשתמש בהם בעיתון הרשמי של 'נוער חובב תנ"ך'.
|