| rdfs:comment
| - תגובה ל: תהילים קיט שנכתבה ב14:19:27 09.05.2005 בבית ס אין מילה שמתחילה באות ס שחוזרת יותר מפעם אחת, אך יש כמה מילים שמשמעותן "הסרה והשמדה" ("סורו", "סלית", "סיגים השבת"), ויש כמה מילים שמשמעותן "הגנה ותמיכה" ("סתרי ומגני", "סמכני", "סעדני"); נראה שהנושא המרכזי בבית זה הוא המלחמה ברע: המשורר יוצא למלחמה (בדיבור) כדי להסיר את הרשעים מעליו, ולשם כך הוא נזקק לתמיכה חזקה מאת ה'. אפילו הקריאה הצנועה הזאת היתה לו קשה מאד; לפניה הוא נזקק להגנת ה', ואחריה הוא הרגיש ששיווי-משקלו הנפשי מתערער והוא זקוק לתמיכה חזקה יותר מאת ה'. וכידוע, אחרי "סור מרע" בא "עשה טוב" - כפי שנקרא בבית ע .
|
| abstract
| - תגובה ל: תהילים קיט שנכתבה ב14:19:27 09.05.2005 בבית ס אין מילה שמתחילה באות ס שחוזרת יותר מפעם אחת, אך יש כמה מילים שמשמעותן "הסרה והשמדה" ("סורו", "סלית", "סיגים השבת"), ויש כמה מילים שמשמעותן "הגנה ותמיכה" ("סתרי ומגני", "סמכני", "סעדני"); נראה שהנושא המרכזי בבית זה הוא המלחמה ברע: המשורר יוצא למלחמה (בדיבור) כדי להסיר את הרשעים מעליו, ולשם כך הוא נזקק לתמיכה חזקה מאת ה'.
* בשני הפסוקים הראשונים המשורר מתכונן, מבחינה נפשית ורגשית, למלחמה ברע. הבית מתחיל באוירה של שנאה וריחוק: " סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי " ( ע' בפירושי הפסוק ); בהמשך נראה מה הסיבה לשנאה זו. לפני המלחמה, המשורר מצהיר על בטחונו בה' ובהגנתו: סִתְרִי וּמָגִנִּי אָתָּה; לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
* הפסוק הבא מתאר את המלחמה עצמה: סוּרוּ -מִמֶּנִּי מְרֵעִים; וְאֶצְּרָה מִצְ ו ת אֱלֹהָי !. זה פסוק מאד מיוחד - הפסוק הראשון, מתחילת הפרק, שבו המשורר פונה אל הרשעים באופן ישיר. הרשעים הציקו למשורר כבר פעמים רבות בעבר, אך הוא לא העז להתמודד איתם ישירות; רק לאחר 14 בתים, פונה המשורר ישירות אל הרשעים ודורש מהם שיסורו ממנו, שיעזבו אותו בשקט ויתנו לו לשמור את מצוות ה' ללא הפרעה. מכאן אפשר, אולי, להבין את השנאה שבפסוק הראשון: לא מדובר כאן ב"סתם" אנשים רעים, אלא באנשים שמציקים למשורר בלי הפסקה ומנסים להחטיא אותו ולהרחיק אותו ממצוות התורה, עד שהוא נאלץ לצעוק בקול גדול ולדרוש מהם שיסורו ממנו.
* המשורר אמר לרשעים רק משפט אחד - וכבר הוא נחלש ונזקק לתמיכה נוספת מאת ה', הפעם בשני פסוקים: סָמְכֵנִי כְאִמְרָתְךָ וְאֶחְיֶה; וְאַל-תְּבִישֵׁנִי מִשִּׂבְרִי . סְעָדֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה; וְאֶשְׁעָה בְחֻקֶּיךָ תָמִיד (סעד = תמך).
* בשני הפסוקים הבאים, המשורר כבר לא נלחם ברשעים - ה' נלחם בשבילו; המשורר משבח את ה' על כך: סָלִיתָ כָּל-שׁוֹגִים מֵחֻקֶּיךָ כִּי-שֶׁקֶר תַּרְמִיתָם (סלית = רמסת, ע' רש"י), סִגִים - הִשְׁבַּתָּ כָל-רִשְׁעֵי-אָרֶץ; לָכֵן אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ (סיגים = פסולת שמסירים ממתכת יקרה כאשר מנקים אותה).
* המשורר כבר אינו נלחם, הוא רק מתבונן במעשי ה'; אך גם ההתבוננות הזו גורמת לו פחד רב: סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי; וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי . נראה שהמשורר הוא אדם עדין-נפש ביותר. במשך זמן רב הוא סבל מהצקותיהם של הרשעים ואפילו לא הגיב - אלא רק פנה אל ה' וביקש ממנו שיעזור לו להחזיק מעמד (ע' למשל בית כ ); הוא היה מעדיף להישאר כל חייו דבוק בה', ולהתעלם מכל מה שקורה סביבו, גם מהרשעים שרוצים להחטיא אותו. אחת ממצוות התורה היא המלחמה ברע - וביערת הרע מקרבך - ולכן, גם אדם עדין נפש ביותר צריך לפעמים לצאת מעדינותו ולהילחם ברשעים; אך גם כשנאלץ לצאת ולהילחם - עשה זאת המשורר בדברים בלבד, ורק קרא לרשעים שיסורו ממנו ויניחו לו לשמור את המצוות: סוּרוּ-מִמֶּנִּי מְרֵעִים; וְאֶצְּרָה מִצְ ו ת אֱלֹהָי ! . אפילו הקריאה הצנועה הזאת היתה לו קשה מאד; לפניה הוא נזקק להגנת ה', ואחריה הוא הרגיש ששיווי-משקלו הנפשי מתערער והוא זקוק לתמיכה חזקה יותר מאת ה'. אך לאחר שהמשורר "יצא ידי חובה" ועשה כל שביכולתו כדי להילחם ברשעים, ה' עזר לו והמשיך את המלחמה עבורו, והמשורר חזר לחסות בצל כנפי ה' ולירוא מפניו בלבד. וכידוע, אחרי "סור מרע" בא "עשה טוב" - כפי שנקרא בבית ע .
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)