abstract
| - התורה מצווה על עם ישראל להשמיד את זכר עמלק. ע"פ הפשט, וגם ע"פ ההלכה, המצווה חלה רק על עם אחד מסויים, עם שכבר הושמד ואינו קיים בימינו; אבל בימינו יש דרשנים רבים שמקבילים בין עמלק לבין עמים שונים: רבים אומרים שהנאצים הם כמו עמלק; יש אומרים שהערבים הם כמו עמלק, או שכל אויבי ישראל הם כמו עמלק; ויש אומרים שעמלק הוא בכלל מושג רוחני -- כינוי כללי לרע בעולם (ראו מיהו עמלק בימינו? ). דרושים כאלה מעוררים שאלה כללית: האם זה בכלל רצוי לחפש הקבלות בין סיפורי התנ"ך לבין ארועים בימינו? לפני שנדון בכך נראה עוד כמה דוגמאות. דוגמא 1. אחת הדוגמאות המעניינות לסיפור שאפשר להקביל אותו לימינו היא הסיפור של מות שמשון. שמשון היה גיבור בלתי-מנוצח, אבל לבסוף הוא נפל. הוא נפל כי הוא התאהב בדלילה, ששיתפה פעולה עם אויביו הפלשתים. תמורת האהבה שלה – הוא היה מוכן למסור לה את כל סודות כוחו. לבסוף היא הסגירה אותו לפלשתים והם ניקרו את עיניו. בשארית כוחותיו הוא הצליח להפיל את הבניין, לצעוק "תמות נפשי עם פלשתים!" ולמות.
* מאיר עוזיאל, עיתונאי 'מעריב' ועורך המדור 'שיפודים', הקביל את סיפור שמשון לתהליך השלום בין ישראל לפלשתינים. הוא הקביל את הפלשתים (ודלילה) לפלשתינים, ואת שמשון -- לעם ישראל, שמוסר לאויביו את כל כוחותיו כדי לקבל מהם קצת אהבה, ולא יודע שבסוף הם יבגדו בו ויהרגו אותו...
* לעומת זאת, עיתונאי 'הארץ' (ששכחתי את שמו) הקביל את שמשון דווקא למחבלים הפלשתינים, המבצעים פיגועי התאבדות! הוא טען שאיננו יכולים להאשים את הפלשתינים המתאבדים, שכן גם שמשון שלנו עשה 'פיגוע התאבדות' נגד הפלשתים. דוגמא 2. במל"א יז-יט מתואר מאבק קשה בין אליהו הנביא לבין אחאב מלך ישראל. כל אחד האשים את השני שהוא " עוכר ישראל " (מל"א יז). אחאב רצה שממלכת ישראל תהיה ממלכה גדולה בקנה מידה בין-לאומי, ולשם כך היה מוכן לכרות בריתות עם הצידונים ואף לעבוד את אלהיהם. אליהו רצה שממלכת ישראל תהיה ממלכה שעובדת את ה' בלבד, ולשם כך היה מוכן לעצור את הגשמים – כדי להעניש את עם-ישראל על התרחקותם מה'. לבסוף ה' החליט 'לפטר' גם את אליהו וגם את אחאב (ע' מל"א יט 15 והלאה), ולמנות במקומם מנהיגים מתונים יותר: יהוא מלך ישראל – מתון יותר מאחאב, אינו עובד את הבעל. אלישע הנביא – מתון יותר מאליהו, אינו גוזר גזירות קשות מדי על עם ישראל.
* לפני כשנה היתה הפגנת-ענק של חרדים נגד הבג"ץ, וכנגדה הפגנה של אנשי מרץ בעד הבג"ץ. הרב שרלו הקביל את המאבק שבין החרדים לאנשי מרץ למאבק שבין אליהו לאחאב, וטען שאנחנו צריכים לראות את האמת שבכל אחת מהדעות: חשוב שהמדינה תלך לפי חוקי התורה אבל חשוב גם לשמור על עקרונות אוניברסליים כמו שעושה הבג"ץ. דוגמא 3. הסיפור במגילת אסתר נראה סיפור 'חילוני' ביותר: לא נזכר בו בכלל שם ה'; הגיבורים הראשיים – אסתר ומרדכי – הם יהודים 'מתבוללים' (יש להם שמות בבליים, והם לא מדקדקים בהלכות -- אסתר מוכנה להתחתן עם מלך גוי ומרדכי מארגן צום בחג הפסח). ודווקא היהודים המתבוללים האלה גילו מסירות-נפש למען עם ישראל והצליחו להציל אותו.
* הרב סמט (נדמה לי) הקביל את הסיפור לתנועת הציונות של הרצל. הרצל (כמו רבים מתומכיו) היה יהודי מתבולל, ובכל זאת – דווקא הוא גילה מסירות נפש למען עם ישראל, ועשה המון כדי להצילו. להקבלות האלו יש כמה יתרונות:
* הן עושות את לימוד התנ"ך מעניין יותר (במיוחד עבור אנשים שאינם חברי נח"ת), כי הן מראות שהתנ"ך קשור לימינו ואינו שייך לעבר בלבד;
* הן מאפשרות להסיק מסקנות מעשיות מהתנ"ך, ולדברי חז"ל זו מטרת הלימוד:"כל הלומד על-מנת לעשות – מספיקין בידו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות" (אבות ד ו). אבל להקבלות האלו יש גם כמה חסרונות:
* אף-פעם אי אפשר לדעת אם ההקבלה שמצאנו היא אמיתית; ולפעמים אפשר למצוא הקבלות מנוגדות לאותו סיפור – כמו בדוגמה של שמשון.
* לרוב האנשים יש דעות פוליטיות מגובשות בקשר לארועים העכשוויים, וכשמקבילים סיפור מהתנ"ך לארוע עכשווי – זה עלול לגרום לאנשים להבין את הסיפור מהתנ"ך בהתאם לדעות הפוליטיות שלהם, ולא באופן אובייקטיבי. למרות החסרונות האלה, לדעתי בכל-זאת חשוב לחפש הקבלות בין התנ"ך לימינו. התנ"ך ניתן לנו משמיים לא כדי לשעשע אותנו, אלא כדי שנלמד ממנו את דבר ה' ונסיק ממנו מסקנות מעשיות; אם נוותר על זה – נחמיץ את כל המטרה של לימוד התנ"ך. יחד עם זאת, צריך לזכור את החסרונות שיש בהקבלות, ולכן כדאי תמיד להגיד את ההקבלה למישהו שיש לו דעות הפוכות משלנו, כדי לשמוע מה דעתו ולהיות מאוזנים. בנוסף לכך, צריך לזכור שההקבלות שאנחנו מוצאים הן רק השערות, ולא למהר יותר מדי להסיק מהן מסקנות מעשיות. בימי התנ"ך היו נביאים, שיכלו להגיד בכל מצב מהו רצון ה'. אבל בימינו אין נביאים ולכן אף-פעם אי אפשר להיות בטוחים. והכי חשוב – שכל הלימוד שלנו יהיה 'לשם שמיים': שלא נלמד כדי להוכיח את הדעה שלנו, אלא כדי לגלות את דבר ה' האמיתי.
|