| rdfs:comment
| - הפועל "שרץ" מופיע בכמה מקומות: 1.
* ביאור בריאת חיות המים (בראשית א20): ויאמר אלהים: ישרצו המים שרץ נפש חיה; ועוף יעופף על הארץ, על פני רקיע השמים. ויברא אלהים את התנינים הגדולים, ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם... . 1.
* בדברי ה' לנוח אחרי המבול (בראשית ח17-ט7): כל החיה אשר איתך מכל בשר, בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרומש על הארץ - היצא איתך; ושרצו בארץ, ופרו ורבו על הארץ...ואתם פרו ורבו, שרצו בארץ ורבו בה . 1.
* בתיאור בני ישראל במצרים (שמות א7): ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד; ותימלא הארץ אותם . 1.
* בתיאור מכת הצפרדעים (שמות ז28): ושרץ היאור צפרדעים, ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מיטתך; ובבית עבדיך ובעמך, ובתנוריך ובמשארותיך; (תהלים קה30): שרץ ארצם צפרדעים, בחדרי מלכיהם. 2.
* כלוואי לעצם "שרץ" - במבול (בראשית ז21): ויג
|
| abstract
| - הפועל "שרץ" מופיע בכמה מקומות: 1.
* ביאור בריאת חיות המים (בראשית א20): ויאמר אלהים: ישרצו המים שרץ נפש חיה; ועוף יעופף על הארץ, על פני רקיע השמים. ויברא אלהים את התנינים הגדולים, ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם... . 1.
* בדברי ה' לנוח אחרי המבול (בראשית ח17-ט7): כל החיה אשר איתך מכל בשר, בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרומש על הארץ - היצא איתך; ושרצו בארץ, ופרו ורבו על הארץ...ואתם פרו ורבו, שרצו בארץ ורבו בה . 1.
* בתיאור בני ישראל במצרים (שמות א7): ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד; ותימלא הארץ אותם . 1.
* בתיאור מכת הצפרדעים (שמות ז28): ושרץ היאור צפרדעים, ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מיטתך; ובבית עבדיך ובעמך, ובתנוריך ובמשארותיך; (תהלים קה30): שרץ ארצם צפרדעים, בחדרי מלכיהם. 2.
* כלוואי לעצם "שרץ" - במבול (בראשית ז21): ויגווע כל בשר... ובכל השרץ השורץ על הארץ...; ובפרשת החיות הטמאות (ויקרא יא כמה פעמים): וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ... (יא29) ועוד. 3.
* בסוף פרשת החיות הטמאות (ויקרא יא46): זאת תורת הבהמה והעוף, וכל נפש החיה הרומשת במים; ולכל נפש השורצת על הארץ . 1.
* בתיאור הנחל שייצא מהמקדש בעתיד (יחזקאל מז9): והיה כל נפש חיה אשר ישרוץ אל כל אשר יבוא שם נחליים, יחיה, והיה הדגה רבה מאוד; כי באו שמה המים האלה, ויירפאו וחי - כל אשר יבוא שמה הנחל . ברוב המקומות (1, 3, 4, 7) נראה שמשמעות הפועל היא ריבוי ניסי, ע"י יצירת יש מאין או "כמעט" מאין. לפי זה אפשר אולי להסביר את משמעות דברי ה' לנוח ובניו (2): ואתם פרו ורבו, שרצו בארץ ורבו בה: הציווי הראשון - "פרו ורבו" - הוא ציווי להתרבות בדרך הטבע, ע"י זכר ונקבה; והציווי השני - "שרצו בארץ ורבו בה" - הוא ציווי להתרבות בדרך שמעל הטבע, למשל - ע"י שכפול גנטי! ע' עוד במאמר " [ המטרה שלשמה נברא האדם (2) ".
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)