| abstract
| - תגובה ל: ירמיהו י שנכתבה ב17:17:36 03.04.2005 הנביא ירמיהו היה נביא מאד עצוב, ובכה הרבה על העתיד המר הצפוי לעם ישראל. אך בתוך נבואותיו העצובות, בין (ט 19) וְלַמֵּדְנָה בְנוֹתֵיכֶם נֶהִי וְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָה לבין (י 19) אוֹי לִי עַל-שִׁבְרִי נַחְלָה מַכָּתִי, מצא ירמיהו מקום להכניס שלושה נאומים מסוג אחר - שני נאומים קצרים, ונאום שלישי ארוך יותר: ט 22-23: כֹּה אָמַר ה': אַל-יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל-יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ; אַל-יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ. כִּי אִם-בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל: הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי - כִּי אֲנִי ה', עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ; כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם-ה' ט 24-25: הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-ה', וּפָקַדְתִּי, עַל-כָּל-מוּל בְּעָרְלָה. עַל-מִצְרַיִם וְעַל-יְהוּדָה, וְעַל-אֱדוֹם וְעַל-בְּנֵי עַמּוֹן וְעַל-מוֹאָב, וְעַל כָּל-קְצוּצֵי פֵאָה, הַיֹּשְׁבִים בַּמִּדְבָּר--כִּי כָל-הַגּוֹיִם עֲרֵלִים, וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי-לֵב. י 1-16: שִׁמְעוּ אֶת-הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עֲלֵיכֶם--בֵּית יִשְׂרָאֵל. כֹּה אָמַר ה': אֶל-דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל-תִּלְמָדוּ, וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל-תֵּחָתּוּ: כִּי-יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה... לֹא-כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב, כִּי-יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, וְיִשְׂרָאֵל שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ; ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ בקריאה ראשונה נראה שאין קשר בין הנאומים; אך בקריאה שניה, נראה שהנאום השלישי קשור באופן הדוק לשני הנאומים הראשונים:
* הנאום השלישי מזכיר ביטויים רבים הקשורים לחכמה, גבורה, עושר, ודעת ה' - כמו הנאום הראשון: בְּכֶסֶף וּבְזָהָב יְיַפֵּהוּ... גָּדוֹל אַתָּה וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה... כִּי בְכָל-חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל-מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ... כֶּסֶף מְרֻקָּע מִתַּרְשִׁישׁ יוּבָא, וְזָהָב מֵאוּפָז--מַעֲשֵׂה חָרָשׁ, וִידֵי צוֹרֵף; תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁם, מַעֲשֵׂה חֲכָמִים כֻּלָּם... עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ, מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ; וּבִתְבוּנָתוֹ, נָטָה שָׁמָיִם... נִבְעַר כָּל-אָדָם מִדַּעַת, הֹבִישׁ כָּל-צוֹרֵף מִפָּסֶל: כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ, וְלֹא-רוּחַ בָּם...
* הנאום השלישי מזכיר ביטויים רבים הקשורים להבדל שבין עם ישראל לבין הגויים - כמו הנאום השני: " אֶל-דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל-תִּלְמָדוּ, וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל-תֵּחָתּוּ; כִּי-יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה. כִּי-חֻקּוֹת הָעַמִּים, הֶבֶל הוּא... כִּי בְכָל-חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל-מַלְכוּתָם, מֵאֵין כָּמוֹךָ... לֹא-כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב, כִּי-יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, וְיִשְׂרָאֵל שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ; ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ " לכן נראה לי, שכל הנאומים עוסקים בשאלה אחת - באיזה תחום צריך עם ישראל להשקיע כדי להצטיין בין אומות העולם? שאלה זו מעסיקה את עם ישראל גם בימינו:
* יש אומרים, שאנו צריכים להשקיע בחכמה ובחדשנות טכנולוגית;
* יש אומרים, שאנו צריכים להשקיע בגבורה ובכוח צבאי;
* יש אומרים, שאנו צריכים להשקיע בעושר, מסחר וכלכלה;
* ויש אומרים, שאנו צריכים להשקיע במנהגים ובמסורת המבדילים אותנו מהגויים. שאלה זו בוודאי העסיקה את עם ישראל גם בימי ירמיהו, ושלושת הנאומים בפרקים אלה נועדו לדחות את התשובות המקובלות ולתת תשובה חדשה. בנאום הראשון (ט 22-23) מתייחס ירמיהו לשלוש התשובות הראשונות: " כֹּה אָמַר ה': אַל-יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ ,וְאַל-יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ ; אַל-יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ . כִּי אִם-בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל: הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי - כִּי אֲנִי ה', עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ; כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם-ה' . {ס} ": ההצטיינות שיש לשאוף אליה אינה בתחום החכמה, הגבורה או העושר, אלא בתחום המוסרי - לדעת את ה' וללכת בדרכיו - לעשות חסד, משפט וצדקה בארץ. הסבר נוסף לקטע זה ניתן למצוא כאן . ובנאום השלישי (י 1-16) מסביר ירמיהו, שדעת ה' תאפשר לעם ישראל להצליח יותר מהגויים גם בכל שאר התחומים - גם בחכמה, גם בגבורה וגם בעושר. נקרא את הפרק ונפרש: 1. שִׁמְעוּ אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עֲלֵיכֶם--בֵּית יִשְׂרָאֵל 2. כֹּה אָמַר ה': אֶל-דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל-תִּלְמָדוּ, וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל-תֵּחָתּוּ: כִּי-יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה - אין טעם "לרדוף" אחרי הגויים בתחום החכמה, כי חכמת הגויים היא חכמה של הבל - היא גורמת גורמת להם לפחד מ"אותות השמיים" (ע"ע אותות השמיים וההורוסקופ ) . 5. כְּתֹמֶר מִקְשָׁה הֵמָּה וְלֹא יְדַבֵּרוּ, נָשׂוֹא יִנָּשׂוּא כִּי לֹא יִצְעָדוּ; אַל-תִּירְאוּ מֵהֶם כִּי-לֹא יָרֵעוּ, וְגַם-הֵיטֵיב אֵין אוֹתָם - החכמה, הגבורה והעושר של הגויים מסתכמים בפסלים שאינם יכולים להרע או להיטיב. ולעומת זאת - 10. וה' אֱלֹהִים אֱמֶת, הוּא-אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם; מִקִּצְפּוֹ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ, וְלֹא-יָכִלוּ גוֹיִם זַעְמוֹ 11. כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם: 'אֱלָהַיָּא דִּי-שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ; יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן-תְּחוֹת שְׁמַיָּא אֵלֶּה'. 12. עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ; וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם : גבורת ה' וחכמתו מופלאה יותר מכל גבורה וחכמה שאדם יכול להגיע אליהן; 15. הֶבֶל הֵמָּה, מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים; בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ . 16. והפסוק האחרון מסכם את המסקנה - לֹא-כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב, כִּי-יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, וְיִשְׂרָאֵל שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ; ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ : התחום שבו עם ישראל צריך להצטיין הוא דעת ה', שהוא יוצר הכל; ודעת ה' מובילה למסקנה המעשית - הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי - כִּי אֲנִי ה', עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ; כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם-ה'.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)