| abstract
| - ביישובי יש"ע יש ויכוחים רבים בשאלה - האם זה טוב או רע להקים גדר בטחון מסביב ליישוב. אחד הנימוקים שמביאים נגד הקמת הגדר הוא - פירוש רש"י על דברי משה למרגלים (במדבר יג19): "ומה הערים אשר הוא יושב בהנה - הבמחנים אם במבצרים? ". ע"פ רש"י, משה נתן למרגלים סימן - אם העם יושב במחנים (ערים ללא חומה), סימן שהוא גיבור ואינו פוחד מאויבים; אבל אם הוא יושב במבצרים, סימן שהוא פחדן וחלש. מכאן מסיקים, שהקמת גדר סביב היישוב מראה על חולשה ופוגעת בהרתעה. בנימוק זה יש כמה בעיות:
* לא כל הפרשנים מסכימים עם רש"י. למשל, אברבנאל דוחה את דברי רש"י בכמה טענות, אחת מהן היא טענה מציאותית - במציאות ההסטורית, גם עמים חזקים וגיבורים ישבו בערים מבוצרות ככל שיכלו, כך שביצור העיר לא מראה על חולשה.
* גם בתנ"ך יש דוגמאות רבות לגיבורים שישבו בערים בצורות, למשל סיחון מלך חשבון האמורי לדברי חז"ל, ועוג מלך הבשן (שלו היו 60 "ערים בצורות חומה גבוהה דלתיים ובריח " - דברים ג5).
* דברי המרגלים עצמם מוכיחים שערים מבוצרות דווקא יוצרות הרתעה ופחד: בנסיונם להפחיד את בני ישראל, הם אומרים (במדבר יג28) "אפס, כי עז העם היושב בארץ, והערים בצורות גדולות מאד... ". הדברים שלהם אכן השפיעו על בני ישראל (דברים א28): "אחינו המסו את לבבנו לאמור 'עם גדול ורם ממנו, ערים גדולות ובצורות בשמיים...' ".
* עזרא, מנהיג ישראל בימי בית שני, הודה לה' על כך שנתן לבני ישראל "לרומם את בית א-להינו ולהעמיד את חרבתיו ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלים ": הגדרות שבנו בני-ישראל ביהודה ובירושלים נחשבו, בעיני עזרא, באותה דרגה של בניית בית המקדש!
* נחמיה, מנהיג שעלה לארץ אחרי עזרא, לא הסתפק בגדר - הוא בנה את חומת ירושלים, ולאחר שהשלים את בנייתה (נחמיה ו16): "ויהי כאשר שמעו כל אויבינו, ויראו כל הגויים אשר סביבותינו, ויפלו מאד בעיניהם; וידעו, כי מאת אלהינו נעשתה המלאכה הזאת "; כלומר, בניית החומה דווקא שיפרה את מעמדם של בני ישראל בעיני הגויים, וחיזקה את כושר ההרתעה שלהם. האם אפשר ליישב את דברי רש"י עם כל העובדות הללו? לדעתי כן, אם נזכור שכדי להבין פרוש צריך לקרוא בעיון את הפסוק , ונשים לב למילה אחת קטנה בפסוק שאותו מפרש רש"י: "ומה הערים אשר הוא יושב בהנה - הבמחנים אם במבצרים? ". הסימן לגבורת העם הוא - לא האם הערים בצורות, אלא האם הם יושבים בערים הבצורות. אם הם יושבים מסוגרים כל היום בתוך הערים הבצורות שלהם - סימן שהם פחדנים; אולם אם יש להם ערים בצורות, והם יושבים רוב הזמן מחוץ להן - סימן שהם גיבורים. במקרה זה, הערים הבצורות משמשות רק לשמירה על הטף והבהמות, אולם אנשי-המלחמה נמצאים רוב הזמן מחוץ להן -במחנים . כמה ראיות מחזקות את הטענה הזאת:
* כאמור למעלה, לסיחון ולעוג, שני מלכי האמורי ממזרח לירדן, היו ערים בצורות, אולם הם היו גיבורים. ואכן, הם לא הסתגרו בעריהם אלא יצאו לקראת בני ישראל (במדבר כא23, כא33); לעומת זאת, אחרי שהם הובסו בידי בני-ישראל, נפל פחדם של בני-ישראל על כל הכנענים ממערב לירדן (יהושע ב10), ולכן (ו1) "ויריחו סוגרת ומסוגרת מפני בני ישראל, אין יוצא ואין בא ": אנשי יריחו הסתגרו בעיר המבצר שלהם מתוך פחד.
* דברי משה רבנו לבני גד ובני ראובן (במדבר לב21-24): "ועבר לכם כל חלוץ את הירדן... בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצנאכם... ": משה אמר להם שיצאו למלחמה לפני בני-ישראל, ובינתיים - יבנו לטפם ובהמתם ערי-מבצר (לב36) וגדרות, כי זו המטרה של ערים וגדרות - לשמור על הטף והבהמות כאשר אנשי-המלחמה לא נמצאים בסביבה. מכאן אפשר להסיק מסקנות מעשיות לגבי היישובים:
* יש להקים, מסביב לכל יישוב, גדר בטחון גבוהה, חזקה ומפוארת, ככל שיאפשר התקציב. הגדר תשמש, קודם כל, לכבוד ולתפארת היישוב, אבל גם לשמירה על הטף והבהמות.
* אנשי המלחמה של היישוב צריכים להיות רוב הזמן מחוץ ליישוב (למשל, לעבוד בשדות שמחוץ ליישוב), ובכך להפגין גבורה.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)