| rdfs:comment
| - בספרי חז"ל, הגאונים והראשונים אין זכר לתחפושות בפורים. אין לדעת מתי התחיל מנהג זה. הידיעה הראשונה על התחפשות בפורים הגיעה אלינו מן המאה ה- 13 . כנראה, שבתחפושת פורים חלה התפתחות. תחילה החלו להתחפש בבגדי ערלים. ר' קלונימוס ב"ר קלונימנוס (1286-1328) מגדולי ואולי גדול המתרגמים בדורו. נוסף לגדולתו בתורה ידע ערבית, לאטינית, "לשון גיפטי", יוונית ועוד. הוא חיבר ספר הנקרא "אבן בוחן", שהוא כולו דברי מוסר ותוכחה. הוא גם חיבר פארודיה בשם "מסכת פורים" בה הוא מספר שהיהודים נהגו ללבוש בפורים בגדי ערלים. בסיפרו הוא מתאר את שמחת פורים: המהרי"ל , שהוא המקור למנהגי אשכנז אמר: בעקבותיו פסק הרמ"א (1520-1573) :
|
| abstract
| - בספרי חז"ל, הגאונים והראשונים אין זכר לתחפושות בפורים. אין לדעת מתי התחיל מנהג זה. הידיעה הראשונה על התחפשות בפורים הגיעה אלינו מן המאה ה- 13 . כנראה, שבתחפושת פורים חלה התפתחות. תחילה החלו להתחפש בבגדי ערלים. ר' קלונימוס ב"ר קלונימנוס (1286-1328) מגדולי ואולי גדול המתרגמים בדורו. נוסף לגדולתו בתורה ידע ערבית, לאטינית, "לשון גיפטי", יוונית ועוד. הוא חיבר ספר הנקרא "אבן בוחן", שהוא כולו דברי מוסר ותוכחה. הוא גם חיבר פארודיה בשם "מסכת פורים" בה הוא מספר שהיהודים נהגו ללבוש בפורים בגדי ערלים. בסיפרו הוא מתאר את שמחת פורים: כי ישתגעו וכי יתהוללו... זה ילבש שמלת אשה ולגרגרותיו ענקים, וזה יתחקה כאחד הריקים... אלו עם אלו אנשים עם נשים - לעת ערב סעודת פורים. ("אבן בוחן", מהדורת הברמן, מוסד הרב קוק, עמ' 30 ). בלילה ההוא אל יאמרו מים מים/ השותה יין חי, אור כשלמה עוטה/ ואשר אחר המים נוטה/ כמדקרות חרב בוטה/ ראוי לברוח מהם כמי שנשכו כלב שוטה. הקרב קרב אליהם (לשותה מים) דמו בראשו/ הנוגע בם, הרי זה מתחייב בנפשו (שם עמ' 31 ). רבים התנגדו לכך, ואחרים מצאו תירוצים שונים למנהג זה, כגון שלא יכירו בין המן למרדכי ולקיים "עד דלא ידע". אחרים סמכו את המנהג על מה שדרשו חכמים על הפסוק "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (דברים לא,יח), שזה "רמז לאסתר מן התורה" (חולין קלט,ב). המהרי"ל , שהוא המקור למנהגי אשכנז אמר: אין להגיד ההלכה אל הבחורים בתענית אסתר וסמך לדבר אין אסתר מגדת. וכשתענית אסתר מקודם לה' לא חש והגיד (מהרי"ל הל' פורים ג'). כעבור כמאה שנה דנו בנושא מבחינה הילכתית. ר' יהודה מינץ ( 1408-1508 ) מגדולי רבני איטליה ורבה של פאדובה במשך 47 שנים, היה כנראה הראשון, שעסק בסוגיה זו מבחינת "איסור והיתר". הוא מספר שיהודים נהגו לחבוש מסכות ושינו את בגדיהם. גברים לבשו בגדי נשים ונשים לבשו בגדי גברים, למרות שיש בזה משום איסור תורה. בכל זאת הוא כותב, שאין לאסור זאת, לאחר שראה שאצל גדולים וטובים נהגו כך. הוא אומר, שראה במו עיניו אצל: גדולים וחסידי עליון ז"ל, שנתגדלתי אצלם, אשר ראו בניהם ובנותיהם, חתניהם וכלותיהם לובשין אותן פרצופין ושינו בגדיהם מבגדי איש לבגדי אשה וכן להיפך. ואם היה ח"ו נדנוד עבירה, חלילה וחס להם לשתוק ולא ימחו וכ"ש וק"ו באיסור לאו, אלא ודאי היה להם ראיה וסמך שהיתר גמור הוא ואין בלבוש זה הירהור עבירה. (בקרב שהיה בעיר זו לאחר פטירתו, נהרסו הקברים ונקרעו כתבי ידו. 16 מתשובותיו שנשארו, הודפסו עם תשובות מהר"ם פאדובה, בשנת שי"ג/ 1553 וזו האחרונה מתשובותיו שנשארו, שעסקה בבגדי פורים). בעקבותיו פסק הרמ"א (1520-1573) : ומה שנהגו ללבוש פרצופים (= מסכות) בפורים וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא (או"ח, תרצ"ו,ח). רבים התנגדו לכך]
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)