| abstract
| - "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ" "וּבְךָ בָּחַר יְהוָה לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה" "מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה"... (דברים יד' 2) כלומר, "עַם קָדוֹשׁ" - רק אלהים קובע ולא אתה... "וּבְךָ בָּחַר יְהוָה לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה" - זו בחירה "לִהְיוֹת" בעתיד רחוק... "מִכֹּל הָעַמִּים" - אולם, אתה שואף להיות כמוהם "ככל הגויים"... משקלו של זרע הזכר אינו נמדד בגודלו ולא בטווח זמן זריעתו, אלא, רק ביכולתו להפרות ביצית ברחם האישה כדי ליצור הריון וממנו לקיים את הנצח... ליוסף בן-יעקב, הייתה אישה מצרית ושמה "אסנת בת-פוטי פרע כהן אן": (בראשית מא' 45) והיא שהולידה את בניו מנשה ואפרים - והם היו בעלי זכויות שוות כבני יעקב בעת חלוקת ארץ כנען לשבטי ישראל... אסנת לא נדרשה לעבור תהליך של גיור. לא רק בגלל חוקי ההלכה אשר עדיין לא נכתבו, אלא, ברור היה וללא כל ספק כי בניו של יוסף נולדו מזרעו וכל אחד מהם לחוד הוא ישראלי ושניהם יחדיו הם ישראלים... לפני יציאת מצרים, היו מבנות זרע ישראל אשר נישאו לזכרים בני זרע מצרי. מעמד הנולד במקרה שכזה, נקבע מזכויות אמו הישראלית והוא נקרא = "בן הישראלית": (ויקרא כד' 10) בנוסף על-שם אביו המצרי... המכנה המשותף שנוצר במעמד הגדול של מתן תורה בהר סיני, לא הפך את בן זרע האב המצרי להיות ישראלי... יתרה מכך, כאשר במחנה פרצה קטטה, בין אותו זכר בן הישראלית לבין הישראלי שהיה בנו של זכר מזרע ישראל. קילל בנם של הישראלית והזכר המצרי, את שם אלהים "ויקב בן-האשה הישראלית את-השם": (ויקרא כד' 11)... כלומר, בן הישראלית והמצרי, ראה כטוב את מעמדו כבנו של מצרי ולא חשב כי עונשו כמקלל השם יהיה מוות ברגימה - לכן, וודאי שלא היה מגויר... חוק הגיור האמיתי "דור שלישי יבא להם בקהל יהוה": (דברים כג' 9), קבע כי על זכר כמו בן הישראלית להתחתן עם ישראלית ורק בנו שגם הוא חייב היה להתחתן עם ישראלית יכול היה להוליד ישראלי... כמו-כן תהליך גיור זה למען יקרא הנולד בדור השלישי ישראלי מאפשר לגייר רק זכרים מזרע מצרי או אדומי... לפי-כך, מעמד זרע הזכר אשר הוליד בדור ראשון - ישראלי - ברחם של אישה כל שהיא, משופר היה לעומת מעמדה של האישה אשר הולידה מזרע מצרי בדור הראשון - זכר שהוא בן ישראלית... כאמור, לא בדור שני אלא רק לדור שלישי בהמשך שכזה נולד הישראלי... יש הקבלה בין רחם האישה לבין אדמה ולכן ניתנה ארץ כנען בשבועה לזרע "הארץ אשר נשבע יהוה לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם": (דברים א' 8)... אך כדי למנוע אבדן לאומי חל איסור על חיתון בני ישראל עם בנות עם זר "ולא תתחתן בם": (דברים ז' 3). למרות, שבמעמד זרע הישראלים המתחתנים נשמר השם... איסור זה בא למנוע סיכון של אבדן לאומי בהשפעתן של האמהות הזרות, אשר תאלצנה את הבנים לעבוד "אל זר"... איסור מיוחד חל על חיתון של בת ישראל, עם עמוני או מואבי = "לא-יבא עמוני ומואבי בקהל יהוה גם דור עשירי לא-יבא להם": (דברים כג' 4)... יחד עם זאת, בעת מסע הנקמה במדיינים אשר חיו במואב ניתנת רשות לחיתון בתנאי "וכל הטף בנשים אשר לא-ידעו משכב זכר החיו לכם": (במדבר לא' 18). כלומר, מותר לקחת נשים מואביות ועמוניות אלא שהן חייבות להיות צעירות בתולות. ברור כי בחיתון שכזה זרע ישראל נשמר והסיכון באבדן לאומי מתבטל... לכן, יכולה הייתה רות המואביה ללדת בן זכר "כרחל וכלאה": (מגילת רות ד' 11) ולהיות אמו של עובד-אבי-ישי-אבי-דוד וממנה באמת נבנה בית ישראל... אם הדת היהודית נכנסה לתחרות בין-לאומית כדי להגדיל את אוכלוסייתה בעזרת טקס חוק הגיור. הרי עוסקת היא בכפייה כמו כל הגויים... יחד עם זאת, הלא באסלם שולטת כפיה פונדומנטלית והפלשתינים שהם זרע אברהם ויצחק, שומעים היום כי בארץ-ישראל שואלים מי-הוא יהודי? מתבקשת לכן החובה למצוא מכנה משותף והבנה בזרע יעקב, ליישב הדורים. כדי לממש את זכותה ההיסטורית הנצחית הגדולה של "שארית הפליטה" היהודית כאשר על הפרק האקטואלי עומדת היא לפני השמדה מובטחת של אחמדי-נג'אד - להתגבר ולהצליח לבנות שלום בארץ - מכוח החוק לשוויון "ואהבת לו כמוך": (ויקרא יט' 34)...
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)