מצוה מהתורה לא לפסוק דין מוות על-פי עד אחד או על-פי כמה עדים שאינם רואים זה את זה, שנאמר (דברים יז6): לא יומת על-פי עד אחד. המצוה מחייבת כל שופט, רק כשהיובל נוהג, רק בארץ ישראל. רמב"ם לא מנה מצוה זו בספר המצוות, אך פירט את הלכותיה בי"ד חזקה, הלכות עדות, פרק ד. רמב"ן מנה מצוה זו כמצוות לא-תעשה ט בהוספות לספר המצוות. סמ"ג לא הביא מצוה זו במניין המצוות. ספר החינוך לא מנה מצוה זו.
מצוה מהתורה לא לפסוק דין מוות על-פי עד אחד או על-פי כמה עדים שאינם רואים זה את זה, שנאמר (דברים יז6): לא יומת על-פי עד אחד. המצוה מחייבת כל שופט, רק כשהיובל נוהג, רק בארץ ישראל. רמב"ם לא מנה מצוה זו בספר המצוות, אך פירט את הלכותיה בי"ד חזקה, הלכות עדות, פרק ד. רמב"ן מנה מצוה זו כמצוות לא-תעשה ט בהוספות לספר המצוות. סמ"ג לא הביא מצוה זו במניין המצוות. ספר החינוך לא מנה מצוה זו.