| abstract
| - בקריאה ראשונה נראה, שהנושא העיקרי בפרקים אלה הוא – תוכחה של משה לבנ"י על מעשה העגל. ברוב הפרשה פונה משה בגוף שני, למשל (ט24) " ממרים הייתם עם ה' ". אולם באמצע פרק י (6 - 7) יש שני פסוקים שנראים ממש לא שייכים לכל הפרשה: הפסוקים לא שייכים מכמה סיבות: 1.
* הזמן – הפסוקים מדברים על אירועים בשנת ה40 (מות אהרן), ולא בתקופת חטא העגל; 2.
* הנושא – מות אהרן אמנם קשור לחטא העגל (כמו שנאמר – ט20 -- " ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו... "), אבל המסעות של בנ"י "הגודגודה, ומן הגודגודה יוטבתה..." לא קשורים בכלל. 3.
* הגוף – הפסוקים האלה מדברים על " בני ישראל " בגוף שלישי, בניגוד לכל הפרשה, שנאמרה בגוף שני! לא מצאתי אף מפרש שמתייחס ל כל השאלות האלו. רובם מתייחסים בעיקר לנושא של מות אהרן ומקשרים אותו למעשה העגל, אבל כמעט אף מפרש לא מסביר למה הכתוב מציין את המסעות לגודגודה ויוטבתה, וכמעט אף מפרש לא מתייחס לשינוי בין גוף שני לגוף שלישי. עקידת-יצחק (ובעקבותיו אברבנאל ומלבי"ם) פירש שאהרן לא מת בעוון מי מריבה אלא בעוון העגל; חסיפור של מי-מריבה הוא רק 'עילה'. ה' בכוונה גרם לאהרן לחטוא במי מריבה, כדי שיוכל להעניש אותו על חטא קטן, ולהסתיר את העובדה שהוא נענש בגלל חטא גדול יותר. ההוכחה לכך היא, שבאותה תקופה היו בני-ישראל במקומות עם הרבה מים -- מבארות... ארץ נחלי מים; באופן טבעי לא היתה להם שום סיבה להתלונן על המים. אבל ה' הביא אותם באופן על-טבעי למקום שבו לא היו מים, כדי שיתלוננו, וה' יוכל להעניש את אהרן על החטא הקטן (מלבי"ם מסביר את זה יותר טוב ממני). הבעיה היא, שלפי הפירוש הזה היה ראוי להזכיר בפסוק את המקום שבו קרה החטא של מי מריבה ולא את המקום שבו מת אהרן! העובדה שאהרן מת ונקבר באיזור שיש בו הרבה מים לא מוכיחה שום דבר לגבי הסיבה שבגללה הוא מת, כך שההסבר היפה הזה עדיין לא פותר את השאלה! כלי-יקר והעמק-דבר פירשו על-דרך הדרש (ע' שם). ספורנו פירש שיש כאן תוכחה לבני-ישראל, אבל לפי זה היה ראוי לכתוב את הפסוקים בגוף שני, כמו את שאר כל התוכחות בפרשה. לפירוש של רש"ר הירש נחזור בהמשך. הרמב"ן אמר שבפסוקים האלה אין תוכחות אלא רק תיאור של מסעי בני ישראל, ולכן הם כתובים בסגנון שונה. אבל לא הבנתי, לפי דבריו, למה צריך באמצע פרשה של תוכחות לספר על מסעי בני ישראל.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)