| abstract
| - בס"ד י"ג בשבט התשס"ו דברים לזכרה של האשה הכבודה והצנועה מרת טובה בת שרה סרבר ז"ל " אם תשכבון בין שפתים, דרש רבי עקיבא בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים " (ילקוט שמעוני, תהלים פרק ס"ח, סימן תשצ"ה). " דרש רב עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן, וסכות אותן, ומאכילות אותן, ומשקות אותן, ונזקקות להן בין שפתים. שנאמר: אם תשכבון בין שפתים (תהילים ס"ח, י"ד) ... וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר זה אלי ואנוהו " (סוטה י"א:). כלומר, נראה מן האמור לעיל כי זכות הנשים הצדקניות באה להם מצד הסיוע שנתנו לגברים שעבדו בפרך. לפיכך נשאלת השאלה מדוע שכר הנשים היה גדול משכר העובדים בפרך עצמם? וכן מצאנו שאמרו חז"ל: " גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים שנא' נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי. א"ל רב לר' חייא נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן " (ברכות דף יז.). כלומר, נראה גם מן האמור לעיל כי לנשים הצדקניות זכויות יתר, משום שהן מסייעות לגברים ללמוד תורה. לפיכך נשאלת השאלה אף כאן, מדוע שכר המסייע גדול משכר העוסק עצמו? נלענ"ד להשיב שעבדות מצרים ולימוד התורה ניתנו בצו ה' לגברים בלבד. באו הנשים שלא הוטל עליהם הצו, ועשו מאמץ יתר לטובת קיום צווי ה'. הואיל ונטלו הנשים על עצמם מרצונם לסייע לגברים במילוי צווי ה' מתוך אמונה ובטחון בקב"ה. לפיכך זכו הנשים לשכר גדול יותר. משום שללא סיוען של הנשים, ספק אם יכלו הגברים לקיים בשלמות את צווי ה'. משל למלך שעמדו לפניו לדין שני עבדים נאמנים. על האחד ציוה המלך עונש עבודת פרך לזמן רב, ועל השני ציוה המלך שיאכל בכל יום ארוחת מלכים לזמן רב. בכל יום בתום עבודת הפרך, הייתה אשת העבד הראשון מביאה לבעלה ארוחת מלכים, סועדת אותו ומנחמתו. כדי שיצליח לקיים את צו המלך וישלים את כל תקופת העבדות שגזר עליו המלך, על מנת שבסופו של העונש יחזור לשרת את המלך כשהוא בריא וחזק. גם אשת העבד השני הייתה טורחת ומכינה לבעלה ארוחת מלכים, כדי שיצליח לקיים את צו המלך לאכל בכל יום ארוחת מלכים. בתום התקופה זימן המלך את שני עבדיו, ושאלם איך הצלחתם לשמור בשלמות על הצווים שהטלתי עליכם, מבלי להרהר אחר מדותי? ומבלי לפגוע בחוסנכם הפנימי והחיצוני? נענו העבדים: בזכות נשותינו שטרחו ועמלו כדי שנבצע את צו המלך במלואו, בלעדיהן היינו כורעים תחת נטל צו המלך. אמר המלך: לפיכך שכרן של נשותיכם יהיה גדול משלכם. כי הן סייעו לכם לשאת בנטל הצווים שהטלתי עליכם, ובלעדיהן לא הייתם מקיימים את מצוותי. וכן מצאנו בשירת הים שהגברים שרו: שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, במובן של שבח לאל על ביצוע העונש המושלם במצריים. כלומר, ישראל ראו בעיניהם כי: "הסוס קשור ברוכב, והרוכב בסוס, ושניהם עולים למרום ויורדים לתהום, ואינם נפרדים זה מזה. כענין שכתוב (שמות טו) ירדו במצולות כמו אבן יאכלמו כקש צללו כעופרת" (רבינו בחיי שמות פרק ו פסוק ו). דהיינו, ישראל העצימו את אמונתם בקב"ה, כתוצאה מן הנסים שראו בים סוף, יותר מאשר ראו את הנסים שנעשו להם במצרים. משום שבעשר המכות במצרים נענשו כל המצרים בצורה שוה. ואילו בים סוף הרשעים נדונו "כקש הולכים ומטורפין עולים ויורדים, בינוניים כאבן, כשרים כעופרת שנחו מיד" (רש"י, שמות ט"ו, ה'). אך מראיה מצומצמת זו של ישראל נתעוררו שאלות: כגון: מדוע נענשו הסוסים? מה שבח יש לה' בהענשת סוסים? מדוע הוקדם הסוס לרוכבו בשירה? כנגד הבנה מצומצמת זו התריסו הנשים. שנאמר: " ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת. ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים " (שמות ט"ו, כ"א-כ"ב), דהיינו, הנשים השיבו לשאלות המתעוררות משירת הגברים, באומרם כי יש לשבח לאל על ביצוע העונש המושלם גם בהענשת הסוס. לפי שהסוס סייע למצרים לרדוף אחר ישראל. דהיינו, שלמסייע חלק יותר גדול ממבצע המעשה. וכן פירש הרש"י: מובטחות היו צדקניות שבדור, שהקדוש ברוך הוא עושה להם נסים, והוציאו תופים ממצרים (שמות טו, כ'). דהיינו, הנשים נותרו באמונתם בקב"ה גם בעת עשר המכות שנחתו על כל המצרים בצורה שוה, משום שכל המצרים סייעו בהעבדת ישראל בפרך. וגם בים סוף שבו נענשו הסוסים המסייעים לרשעי מצרים. בשירת מרים הנביאה הובהר לגברים, כי בזכות הסיוע של הנשים הצדקניות נגאלו ישראל ממצרים, לפי שלמסייע בקיום המצוות יש חלק גדול יותר מן החייב לקיים אותן. וכן מצאנו כשבא ר"ע לביתו עם עשרים וארבעה אלף תלמידי חכמים, יצאה רחל אשתו לקראתו נפלה על אפה לנשקו, דחפוה תלמידיו אמר להם ר"ע עזבוה: " שלי ושלכם שלה הוא " (כתובות ס"ג, נדרים נ'.). וכן מובא מדרש זוטא (רות פרשה ד): " ויאמרו כל העם אשר בשער (רות ד', י"א), אמר ר' אחא: כל הנושא אשה כשרה, כאלו קיים כל התורה כולה מראש ועד סוף, ועליו הוא אומר: אשתך כגפן פוריה וגו' (תהלים קכ"ח ג'), ולפיכך נכתבה אשת חיל מאל"ף ועד תי"ו. ואין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות שבדור. שנאמר: זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל (שם צ"ה ט'), לבני ישראל לא נאמר, אלא לבית ישראל. מעשה באחד שירד מנכסיו, והיתה לו אשה כשרה, לסוף נעשה שכיר. פעם אחת היה חורש בשדה, נזדמן לו אליהו ז"ל בדמות ערבי אחד. א"ל: יש לך שבע שנים טובות, אימתי אתה מבקש אותם? עכשיו, או בסוף ימיך? א"ל: קוסם אתה, אין לי מה ליתן לך, אלא הפטר מעלי לשלום. וחזר אצלו עד שלשה פעמים, פעם שלישית אמר לו: אלך ואמלך באשתי. מה עשה? הלך לו אצל אשתו ואמר לה: בא אחד אלי והטריח עלי עד שלשה פעמים, ואמר לי: יש לך שבע שנים טובות אימתי אתה מבקש אותם? עכשיו או בסוף ימיך? אמרה לו: אמור לו הבא אותן היום. והיה מתחבא מבניו, וחזר אצלו. ואמר לו: הבא אותם עכשיו. א"ל: לך לביתך, ואינך מגיע לשער חצרך עד שתראה ברכה פרוסה בבית. והיו יושבין בניו לחפש בידם בעפר, ומצאו מטמון שיזונו שבע שנים, ובאו וקראו לאמן. ולא הגיעו לשער, עד שיצאה אשתו לקראתו ובישרה לו. מיד הודה להקב"ה, ונחה דעתו עליו. מה עשתה אשתו הכשרה? אמרה לו: אנו מכל מקום כבר משך עלינו הקדוש ברוך הוא חוט של חסד, ונתן לנו לשבע שנים. אלא, בוא נעסוק בגמילות חסדים בשבע שנים הללו, שמא מוסיף לנו הקב"ה טובה מאצלו, וכן עשתה. וכל מה שעשתה, אמרה לבנה קטן: כתוב כל מה שאנו נותנין, וכן עשה. לסוף שבע שנים, בא לו אליהו ז"ל ואמר לו: כבר הגיע שעה ליטול מה שנתתי לך. אמר לו: כשנטלתי, לא נטלתי אלא מדעת אשתי. אף כשאני מחזיר, לא אחזיר אלא בדעת אשתי. הלך אצלה ואמר לה: כבר בא הזקן ליטול את שלו. אמרה לו: לך אמור לו: אם מצאת בני אדם נאמנים ממנו אתן לך פקדונך. וראה הקדוש ברוך הוא דבריהם, ובגמילות חסדים שעשו, והוסיף להם טובה. לקיים מה שנאמר: והיה מעשה הצדקה שלום (ישעיה ל"ב י"ז). וכן מצאנו אצל האשה הכבודה והצנועה מרת טובה בת שרה סרבר ז"ל שהייתה מבאות ביהכ"נ "בית יוסף": שפעם אחת הלכה ברחוב אלנבי בת"א, ראה אותה זקן אחד שישב על המדרכה, ואמר לה: תני לי בבקשה כוס מים, אני צמא. אמרה לו: מאין אתן לך כאן באמצע הרחוב הסואן כוס מים? אמר לה: אבל אני צמא, והביט על קיר הבנין שממול. חיפשה טובה בתוך תיקה ומצאה כוס פלסטיק, סובבה את ראשה ומצאה ברז מים צמוד לקיר חיצוני של בנין סמוך. מילאה את הכוס מים מהברז ונתנה לזקן. שתה הזקן אמר לה: תודה רבה החיית אותי, אני מצטער שאין לי כסף לתת לך, אבל יש לי פתק קטן לתת לך. הושיט לה הזקן את הפתק, לקחה טובה את את הפתק מידו ושמה בארנקה. באותו רגע הרגישה צימאון. הפנתה את ראשה לכוון אותו הברז אשר ממנו נתנה מים לזקן, כדי למלא את הכוס שבידה, אך הברז נעלם כלא היה. הפנתה את ראשה לזקן כדי שיאיר את עיניה לאן נעלם הברז מים, אך גם הזקן נעלם. במשך שנים רבות שמרה הגב' טובה סרבר ז"ל על הפתק של הזקן, והפתק שמר עליה והצילה ממחלות רבות וקשות, כגון סרטן, נתוח לב פתוח יחד עם דלקת ריאות, אפילו גדולי הרופאים לא הבינו את פלא הישרדותה. וכן תמצא טובה בת שרה בגימטריה ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה" (שמות י"ח, ט'). יה"ר שנזכה להתגשמות חזונו של הנביא: כי כה אמר ה' כאשר הבאתי אל העם הזה את כל הרעה הגדולה הזאת כן אנכי מביא עליהם את כל הטובה אשר אנכי דבר עליהם " (ירמיה ל"ב, מ"ב). העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי (חגי רפי)
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)