"שַׁבָּת שָׁלוֹם" לא כל שַׁבָּת בארץ ישראל היא כמו זאת (כ"ט בשבט תשס"ז - 17 בפברואר 2007) שאפשר לראות בה גם עץ אפרסק פורח וגם רמז לְחֶמְלַת אֱלֹהִים על אנשים וארץ. היו לי געגועים אל שַׁבָּת אחת כזאת אשר אהבתי בעבר בארץ ישראל. גם אז היה ריחו של אויר הארץ הצלול מְשַׁכֵּר בין גבעות עטורות חורשות אורנים וברושים. כך היה גם היום. "שַׁבָּת שָׁלוֹם" עץ האפרסק פורח והציפורים מצייצות היו להן במרחבי שלוות האחו. על מורדות אחת הגבעות נראו "בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע" רקפות וורודות ומכל משב קל של רוח בחדוות צמחייה של ירוק וצהוב רעדו כלניות אדמוניות. ואולי "בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה אַיְלוֹת הַשָּׂדֶה" גם הן נחו. בְּזִיו החמה, מִבֵּינוֹת לקרעי עננים לבנבנים, פיזז צבעם התכול של שמי התכלת. בְּשַׁבָּת זאת, אהבתי את ריחו של אויר ארץ ישראל הצלול הַמְּשַׁכֵּר וכל חושי אמרו בלחש פנימי לעצמי "אפשר גם לראות את חֶמְלַת
"שַׁבָּת שָׁלוֹם" לא כל שַׁבָּת בארץ ישראל היא כמו זאת (כ"ט בשבט תשס"ז - 17 בפברואר 2007) שאפשר לראות בה גם עץ אפרסק פורח וגם רמז לְחֶמְלַת אֱלֹהִים על אנשים וארץ. היו לי געגועים אל שַׁבָּת אחת כזאת אשר אהבתי בעבר בארץ ישראל. גם אז היה ריחו של אויר הארץ הצלול מְשַׁכֵּר בין גבעות עטורות חורשות אורנים וברושים. כך היה גם היום. "שַׁבָּת שָׁלוֹם" עץ האפרסק פורח והציפורים מצייצות היו להן במרחבי שלוות האחו. על מורדות אחת הגבעות נראו "בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע" רקפות וורודות ומכל משב קל של רוח בחדוות צמחייה של ירוק וצהוב רעדו כלניות אדמוניות. ואולי "בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה אַיְלוֹת הַשָּׂדֶה" גם הן נחו. בְּזִיו החמה, מִבֵּינוֹת לקרעי עננים לבנבנים, פיזז צבעם התכול של שמי התכלת. בְּשַׁבָּת זאת, אהבתי את ריחו של אויר ארץ ישראל הצלול הַמְּשַׁכֵּר וכל חושי אמרו בלחש פנימי לעצמי "אפשר גם לראות את חֶמְלַת אֱלֹהִים הבוחן אנשים וארץ". גם שלמה המלך שר שיר של אהבה על יום חֶמְלָה שכזה: "כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר" "הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ" "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ" "עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ" "וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ" "הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ" "וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ" "קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי" "וּלְכִי-לָךְ"... (שיר השירים ב' 11-13) גם זכור לי חלומם האבוד של יהודים חלוצים אשר באהבת ארץ ישראל השכילו לבנות מדינה. לא על מציאות עגומה הממאיסה את בניהם על אֱלֹהִים חלמו הם. לא על זעם ושנאה ברוח האיסלם על "אבן השתייה" לצאת למלחמה "וְהָיָה בְכָל-הָאָרֶץ נְאֻם-יְהוָה פִּי-שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ" (זכריה יג' 8) בנו הם. ללא ספק, ללא ספק התנפצה תקוותם הגדולה של אותם חלוצים יהודים. גם אף פעם לא נרמז, באהבתם את ריחו של אויר ארץ ישראל הצלול הַמְּשַׁכֵּר, אם זכו הם ללחוש לעצמם "אפשר גם לראות את חֶמְלַת אֱלֹהִים הבוחן אנשים וארץ" כי ביום שַׁבָּת שכזו כאשר גם עץ האפרסק פורח הלא תענוג הוא לקדם פני אנשים בברכת "שַׁבָּת שָׁלוֹם". "וְהָיוּ לִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת" "לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה" "וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם" "כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל-בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ"... (מלאכי ג' 17)
*