| rdfs:comment
| - " וכן היה רבי פינחס בן יאיר אומר: 'זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים, תחיית המתים מביאה לידי אליהו זכור לטוב.' " (מאמר קצר זה, בגירסה מעט שונה, מהוה יסוד לספר שלם שמפרט כל אחד מהשלבים - הספר מסילת ישרים מאת ר' משה חיים לוצטו) . כל אחד מהשלבים הללו נרמז בפסוק מהתנ"ך:
*
|
| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - " - חסידים לא נאמר, אלא ענוים; הא למדת, שענוה גדולה מכול.
- רוח הקדש מביאה לידי תחיית המתים
- שורש הענוה מסתעף ממה שמשיג גדולתו של יוצר בראשית וכוחו הגדול והמציאות אשר ברא, עד שישיג שהנהו כאין וכאפס לפני קצת מבריותיו, והגם שישיג בעולם הזה מלכות וחכמה וגבורה וכל המעלות, ידע כי הוא כנמלה קטנה לפני המלך הגדול העומד עליו... ומחשבה זו סופה להכניס בלבבו יראת ה', שיירא מעשות דבר נגד רצונו
- ". והוא חולק על רבי יהושע בן לוי, שאמר: ענוה גדולה מכולן, שנאמר "
- כי אינו דומה ישיבת האדם... כל שכן כשישים על לבו שמלך מלכי המלכים, הקב"ה, עומד עליו ורואה במעשיו...
- וכן היה רבי פינחס בן יאיר אומר: 'זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים, תחיית המתים מביאה לידי אליהו זכור לטוב.'
- תחיית המתים מביאה לידי אליהו זכור לטוב
- וחסידות גדולה מכולן, שנאמר "
- אמר רבי פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות , זהירות מביאה לידי זריזות , זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים.
- כי כשיכיר בשפלות עצמו, יגדיל רוממות המקום, ותבוא בליבו יראת הרוממות...
- זריזות מביאה לידי נקיות
- חסידות מביאה לידי רוח הקדש
- טהרה מביאה לידי קדושה
- יראת חטא מביאה לידי חסידות
- נקיות מביאה לידי טהרה
- ענוה מביאה לידי יראת חטא
- קדושה מביאה לידי ענוה
|
| abstract
| - " וכן היה רבי פינחס בן יאיר אומר: 'זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים, תחיית המתים מביאה לידי אליהו זכור לטוב.' " (מאמר קצר זה, בגירסה מעט שונה, מהוה יסוד לספר שלם שמפרט כל אחד מהשלבים - הספר מסילת ישרים מאת ר' משה חיים לוצטו) . כל אחד מהשלבים הללו נרמז בפסוק מהתנ"ך:
* זריזות מביאה לידי נקיות - ע"פ הפסוק שנאמר בקשר לעבודת יום הכיפורים (ויקרא טז20) וְכִלָּה מִכַּפֵּר [אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ, וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי], כלומר, לאחר שהכהן הגדול מכלה ומסיים בזריזות את טקס הקרבת השעיר לה' בכל האתרים שבמקדש, הוא יכול לעבור לשלב הבא - שילוח השעיר לעזאזל שמטרתו לכפר ולנקות את כל בני ישראל מכל חטאיהם. מכאן ניתן להסיק, באופן כללי, שהזריזות בקיום מצוות מאפשרת לאדם להתנקות מכל חטאיו, גם כאשר אין קרבנות.
* נקיות מביאה לידי טהרה - ע"פ הפסוק שנאמר בקשר לקרבן יולדת (ויקרא יב8): [וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת] וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה, כלומר, לאחר הכהן מקריב את הקרבנות שמכפרים על היולדת ומנקים אותה מחטאיה, היא נעשית טהורה.
* טהרה מביאה לידי קדושה - ע"פ הפסוק שנאמר על כפרת המזבח ביום הכיפורים (ויקרא טז19) [וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים] וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ [מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל];, כלומר, לאחר שהכהן מטהר את המזבח, המזבח נעשה קדוש.
* קדושה מביאה לידי ענוה - ע"פ הפסוק (ישעיהו נז15) כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ [לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים];, כלומר, קדושתו של ה' מביאה אותו לשכון עם הענוים והשפלים; ומכאן אפשר להסיק, באופן כללי, שאדם שמקדש את עצמו נעשה עניו ושפל-רוח.
* ענוה מביאה לידי יראת חטא - ע"פ הפסוק (משלי כב4) עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה' [עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים], כלומר, בעקבות הענוה, מגיע האדם ליראה מפני ה', והוא ירא שלא לחטוא (כמו שכתב, למשל, מצודת דוד: כי כשיכיר בשפלות עצמו, יגדיל רוממות המקום, ותבוא בליבו יראת הרוממות..., ומלבי"ם: שורש הענוה מסתעף ממה שמשיג גדולתו של יוצר בראשית וכוחו הגדול והמציאות אשר ברא, עד שישיג שהנהו כאין וכאפס לפני קצת מבריותיו, והגם שישיג בעולם הזה מלכות וחכמה וגבורה וכל המעלות, ידע כי הוא כנמלה קטנה לפני המלך הגדול העומד עליו... ומחשבה זו סופה להכניס בלבבו יראת ה', שיירא מעשות דבר נגד רצונו, והרמ"א: כי אינו דומה ישיבת האדם... כל שכן כשישים על לבו שמלך מלכי המלכים, הקב"ה, עומד עליו ורואה במעשיו...).
* יראת חטא מביאה לידי חסידות - ע"פ הפסוק (תהלים קג13) וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו [וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים];, כלומר, יראי ה' זוכים לקבל מה' חסד.
* חסידות מביאה לידי רוח הקדש - ע"פ הפסוק (תהלים פט20) אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ [וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם];, כלומר, אנשים המתנהגים בחסד זוכים לחזון נבואי.
* רוח הקדש מביאה לידי תחיית המתים - ע"פ הפסוק (יחזקאל לז14) וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם [וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם ה'];
* תחיית המתים מביאה לידי אליהו זכור לטוב - ע"פ הפסוק (מלאכי ג23) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. גירסה מעט שונה של המאמר נמצאת בתלמוד בבלי עבודה זרה כ: (הדגשתי בקו את התוספות) " אמר רבי פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות , זהירות מביאה לידי זריזות , זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים. וחסידות גדולה מכולן, שנאמר (תהילים פט20) " אז דברת בחזון לחסידיך ". והוא חולק על רבי יהושע בן לוי, שאמר: ענוה גדולה מכולן, שנאמר (ישעיהו סא1) " רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים " - חסידים לא נאמר, אלא ענוים; הא למדת, שענוה גדולה מכול. "
*
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)