| Attributes | Values |
|---|
| rdfs:label
| |
| rdfs:comment
| - בלשון המקרא יש כמה שורשים שמתארים יחס חיובי לזולת, וביניהם רחם , חמל , חוס . מלבי"ם הסביר את ההבדל ביניהם, בפירושו לשמואל א טו 9 : וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל-אֲגָג, וְעַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל-הַכָּרִים וְעַל-כָּל-הַטּוֹב, וְלֹא אָבוּ, הַחֲרִימָם ... - פה באר הטעם השני מדוע לא נתקבלה תשובתו של שאול, כי יש הבדל בין הפעלים הנרדפים, חמל, חוס, רחם, כמו שכתבתי במקום אחר:
|
| dcterms:subject
| |
| dbkwik:resource/20JiKDt5K_tKz2tpfckXCw==
| - ירמיהו נ14
- יחזקאל ט10
- יחזקאל לו21
- ישעיהו ט18
- יחזקאל ח18
- איוב כ13
- יואל ב18
- ירמיהו טו5
- איוב כז22
- דברי הימים ב לו17
- ירמיהו כא7
- איכה ב21
- שמות ב6
- שמואל א כג21
- איכה ב2
- דברים יג9
- ירמיהו נא3
- יחזקאל טז5
- ישעיהו סג9
- ישעיהו ל14
- שמואל ב כא7
- בראשית יט16
- שמואל ב יב4
- יחזקאל ט5
- איכה ב17
- שמואל ב יב6
- מלאכי ג17
- איכה ג43
- דברי הימים ב לו15
- יחזקאל כד21
|
| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - ערכו על בבל סביב כל דרכי קשת ידו אליה אל תחמלו אל חץ כי לידוד חטאה
- בכל צרתם לא צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם
- - פה באר הטעם השני מדוע לא נתקבלה תשובתו של שאול, כי יש הבדל בין הפעלים הנרדפים, חמל, חוס, רחם, כמו שכתבתי במקום אחר:
- בלע אדני לא חמל את כל נאות יעקב הרס בעברתו מבצרי בת יהודה הגיע לארץ חלל ממלכה ושריה
- לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמל ולא תכסה עליו
- וגם אני לא תחוס עיני ולא אחמל דרכם בראשם נתתי
- ואחמל על שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל בגוים אשר באו שמה
- בעברת ה' צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל אחיו לא יחמלו
- שהחוסה תהיה מצד צרכו אל הדבר כמו שחס אדם על ממונו וכליו באשר הם קנינו,
- ובאמת בזה נכשל שאול שחמל על אגג ועל מיטב הצאן , ובזה הראה כי האמונה מתרופפת בידו, שאם לא כן, לא היה חושב שראוי לחמול על אויבי ה'; וע"י מחשבתו זאת חטאו גם בפועל ולא אבו החרימם ,...
- '''
אבל החמלה הוא ענין מחשביי, שחושב שאין מן הראוי והיושר להשחיתם, ושלא בצדק צוהו הנביא דבר זה, זה עון פלילי כי רוצה להתחכם נגד ה', ועל-כן צוהו
- אמר לבית ישראל כה אמר ד' ה' הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו
- ויאמר שאול 'ברוכים אתם לה' כי חמלתם עלי'
- שכבו לארץ חוצות נער וזקן בתולתי ובחורי נפלו בחרב הרגת ביום אפך טבחת לא חמלת
- ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לארח הבא לו ויקח את כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו
- והיו לי אמר ידוד צבאות ליום אשר אני עשה סגלה וחמלתי עליהם כאשר יחמל איש על בנו העבד אתו
- אל ידרך ידרך הדרך קשתו ואל יתעל בסרינו ואל תחמלו אל בחריה החרימו כל צבאה
- והנה, לא הזהירו ה' בל יחוס או בל ירחם על עמלק, כי אלה מתכונות נפשיות, שהגם שיקיים מצות ה', בכל זאת יצוייר שיעורר רחמיו ויכאיב לבו במיתת ילדים רכים, או יחוס וידאב לבו בהשחיתו השלל שהיה יכול להנות ממנו.
- ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים זה
- עשה ידוד אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם הרס ולא חמל וישמח עליך אויב הרים קרן צריך
- שהרחמים לא יהיו רק מאדם לאדם בעבור שקצרה נפשו לראות באבדן איזה אדם או בצרתו, והחמלה והחוסה תמצא על כל דבר, וההבדל ביניהם - '''
::
- ולאלה אמר באזני עברו בעיר אחריו והכו על תחס עיניכם ואל תחמלו
- ) בל תחמול עליו , רוצה לומר, אל תחשוב מחשבה שראוי לקיימו ושלא להשחיתו,
- והחמלה תהיה גם על דבר שאין לו תועלת ממנו, רק ששופט בשכלו שאין ראוי להשחית הדבר ההוא, וקיומו טוב יותר.
- ואחרי כן נאם ידוד אתן את צדקיהו מלך יהודה ואת עבדיו ואת העם ואת הנשארים בעיר הזאת מן הדבר מן החרב ומן הרעב ביד נבוכדראצר מלך בבל וביד איביהם וביד מבקשי נפשם והכם לפי חרב לא יחוס עליהם ולא יחמל ולא ירחם
- ויחמל המלך על מפיבשת בן יהונתן בן שאול על שבעת ה' אשר בינתם בין דוד ובין יהונתן בן שאול
- כי מי יחמל עליך ירושלם ומי ינוד לך ומי יסור לשאל לשלם לך
- לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך ותשלכי אל פני השדה בגעל נפשך ביום הלדת אתך
- סכתה באף ותרדפנו הרגת לא חמלת
- ויתמהמה ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת ה' עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר
- ואת הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את הדבר הזה ועל אשר לא חמל
- יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו
- וגם אני אעשה בחמה לא תחוס עיני ולא אחמל וקראו באזני קול גדול ולא אשמע אותם
- ויקנא ידוד לארצו ויחמל על עמו
- ושברה כשבר נבל יוצרים כתות לא יחמל ולא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד ולחשף מים מגבא
- וישלח ידוד אלהי אבותיהם עליהם ביד מלאכיו השכם ושלוח כי חמל על עמו ועל מעונו
- וישלך עליו ולא יחמל מידו ברוח יברח
- ויעל עליהם את מלך כשדיים ויהרג בחוריהם בחרב בבית מקדשם ולא חמל על בחור ובתולה זקן וישש הכל נתן בידו
|
| dbkwik:he.judaism/...iPageUsesTemplate
| |
| dbkwik:resource/5kkGci9JqlOCY9V-xqb9WA==
| |
| abstract
| - בלשון המקרא יש כמה שורשים שמתארים יחס חיובי לזולת, וביניהם רחם , חמל , חוס . מלבי"ם הסביר את ההבדל ביניהם, בפירושו לשמואל א טו 9 : וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל-אֲגָג, וְעַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל-הַכָּרִים וְעַל-כָּל-הַטּוֹב, וְלֹא אָבוּ, הַחֲרִימָם ... - פה באר הטעם השני מדוע לא נתקבלה תשובתו של שאול, כי יש הבדל בין הפעלים הנרדפים, חמל, חוס, רחם, כמו שכתבתי במקום אחר:
* שהרחמים לא יהיו רק מאדם לאדם בעבור שקצרה נפשו לראות באבדן איזה אדם או בצרתו, והחמלה והחוסה תמצא על כל דבר, וההבדל ביניהם -
* שהחוסה תהיה מצד צרכו אל הדבר כמו שחס אדם על ממונו וכליו באשר הם קנינו,
* והחמלה תהיה גם על דבר שאין לו תועלת ממנו, רק ששופט בשכלו שאין ראוי להשחית הדבר ההוא, וקיומו טוב יותר. אבל החמלה הוא ענין מחשביי, שחושב שאין מן הראוי והיושר להשחיתם, ושלא בצדק צוהו הנביא דבר זה, זה עון פלילי כי רוצה להתחכם נגד ה', ועל-כן צוהו ( שמואל א טו3 ) בל תחמול עליו , רוצה לומר, אל תחשוב מחשבה שראוי לקיימו ושלא להשחיתו, כלומר: בניגוד ל רחמים , שהם רגש טבעי שצריך להתעורר בכל אדם כאשר הוא רואה אדם אחר בצרה, החמלה אינה נמצאת ברגש אלא בשכל - אדם חומל כאשר הוא מגיע למסקנה שעדיף שלא להרוג מישהו. במקרה זה, החמלה של שאול נבעה, כנראה, מתוך אחוות מלכים, או מתוך רצון להתפאר בלכידת המלך של האויב ( פירוט ); לא מדובר כאן ברגשות של רחמים - אילו היו לו רחמים, הוא היה מפנה אותם, קודם כל, אל הנשים והילדים העמלקים, ולא אל המלך! (ע"ע המרחם על אכזרים... ).
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)