| abstract
| - תגובה ל: הלוואות שנכתבה ב11:28:19 26.01.2005 אני מלווה למישהו כסף למשך שנה. באילו תנאים מותר לי לקבל ממנו רכוש כלשהו, עד להחזרת ההלוואה? == חפץ נייד ("מטלטלין") == אם אני לא משתמש בחפץ אלא רק שומר אותו אצלי - אז זה כנראה מותר, שהרי מותר לקחת משכון כדי להבטיח את החזרת ההלוואה . אך אם אני משתמש בחפץ שנמצא אצלי - ייתכן שזה אסור, כי יש כאן ריבית = הנאה שהמלווה מקבל בתמורה להלוואה. לענ"ד הדבר תלוי במידת האחריות שאני מקבל על החפץ הזה, כלומר - באילו מקרים אני אצטרך לפצות את הלווה על אבדן החפץ (ע"ע 4 רמות של אחריות על רכוש הזולת ):
* 1. אם אני לא מקבל אחריות כלל, או שאני מקבל אחריות רק למקרי רשלנות או למקרי גניבה ואבידה - אז זה אסור, כי רמת אחריות כזאת שווה לכל היותר לרמת אחריות של שוכר (ע' שם ), ומכיוון שאני לא משלם על החזקת החפץ - הרי זה כאילו "שכרתי" אותו בחינם, וכאילו קיבלתי את דמי-השכירות כריבית תמורת ההלוואה.
* 2. אם אני מקבל אחריות גם למקרים אלה, וגם למקרים של אבדן החפץ באונס (כגון שוד מזויין) - אז ייתכן שזה מותר, כי רמת אחריות כזאת שווה לרמת אחריות של שואל (ע' שם ), ושואל אינו צריך לשלם. אך ייתכן שהדבר תלוי בסוג החפץ - אם זה חפץ שנהוג להשאיל אותו לכל אדם (עט, כיסא, סיר וכו'), אז זה מותר, כי הייתי מקבל את החפץ גם ללא ההלוואה; ואם זה חפץ שלא נהוג להשאיל אותו לכל אדם (מכונית, תכשיט יקר וכו') אז זה אסור, כי קיבלתי טובה שלא הייתי מקבל ללא ההלוואה.
* 3. ואם אני מקבל אחריות גם לכל המקרים האלה, וגם למקרים של ירידת מחיר-השוק של החפץ (כלומר, אם מחיר השוק של החפץ יירד, אני אצטרך להחזיר ללווה את החפץ וגם לשלם לו את ההפרש במחיר השוק) - אז ייתכן שזה תמיד מותר, כי רמת אחריות כזאת שווה לרמת אחריות של קונה (ע' שם ), ולמעשה ניתן לראות את העסקה בינינו כשתי עסקאות נפרדות: הלוואה+מכירה .למשל, אם אני מלווה 1000 ש"ח, ומקבל מוצר שערכו 200 ש"ח בתנאים אלה, ניתן לומר שאני מלווה רק 800 ש"ח, וקונה את המוצר ב-200 ש"ח. לאחר שנה, הלווה יצטרך להחזיר לי 800 ש"ח, ובנוסף לכך הוא יקנה ממני את המוצר במחיר השוק שלו, כך שאני לא ארוויח כלום כתוצאה מההלוואה. == חפץ לא נייד ("מקרקעין") == כל הדברים האלה נכונים רק עבור חפצים מיטלטלים. עבור נדל"ן (קרקעות או דברים שמחוברים לקרקע), ההסתברות לאבדן באונס או לירידת הערך היא נמוכה ביותר, וגם דיני האחריות הם שונים (ע' רמב"ם, הלכות שכירות פרק ב ). לכן, אם אני מקבל נדל"ן תמורת ההלוואה, הרי זה כאילו קיבלתי אותו בתנאים של שכירות, ולא שילמתי דמי שכירות; ולכן ייתכן שזה אסור משום ריבית בכל מקרה. לכן כתב הרמב"ם ( הלכות מלוה ולווה ו:ח ): " המוכר בית או שדה, ואמר המוכר ללוקח, לכשיהיו לי מעות, תחזיר לי קרקעי--לא קנה; וכל הפירות שאכל--ריבית קצוצה, ומוציאין אותה. אבל אם אמר לו הלוקח מדעתו, כשיהיו לך מעות, אני אחזיר לך קרקע--זה מותר; והלוקח אוכל פירות, עד שיחזיר לו מעותיו ", כלומר - גם אם האדם מוכר נדל"ן ומתחייב לקנות אותו בחזרה - זה כאילו הוא השכיר את הנדל"ן בחינם, וכאילו שילם ריבית לקונה על התקופה שעברה מהמכירה עד הקניה. אמנם, כאשר מדובר בהשכרה ממש, הרמב"ם הבחין בין שני סוגים של נדל"ן: אם מדובר בנדל"ן שהרווח ממנו הוא בטוח, למשל חנות או דירה, אז זה אסור מן התורה ("ריבית קצוצה", הלכה ב); ואם מדובר בנדל"ן שהרווח ממנו אינו בטוח והוא דורש השקעה, למשל שדה, אז זה אסור מדרבנן ("אבק ריבית", הלכה יב). וכך הסביר רמב"ם את ההבדל בין השכרת שדה בחינם לבין מכירת שדה על-מנת לקנות אותו בחזרה, במילים: " וכן אין המשכונה דומה למי שמכר באסמכתא--שהמוכר באסמכתא לא גמר והקנהו, והממשכן גמר והקנהו גוף זה לפירותיו. וכזה ייראה מן התלמוד, שהמשכונה אבק ריבית, ואין לך להעמידה אלא בממשכן שדהו, כמו שהורו רבותיי ". ולענ"ד הדברים קשים, כי כפי שהסברתי למעלה, כשהמלווה קונה את הקרקע על-מנת להחזיר, אחריותו גדולה יותר מאשר כשהוא שוכר את הקרקע בחינם, ולכן איסור ריבית כאן לא יכול להיות גדול יותר. חכמי ישראל חלקו על הרמב"ם בנושא זה; ניתן למצוא 5 דעות שונות בנושא זה בדברי "לחם משנה" שם.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)