מצוה מהתורה לא לאכול קרבן שמי ששחט אותו חשב לאכלו מחוץ לזמן שבו מותר לאכלו (פיגול במחשבת חוץ לזמנו), שנאמר (ויקרא ז18): ואם האכל יאכל... לא ירצה... והנפש האכלת ממנו עונה תשא. המצוה מחייבת כל אדם מישראל, רק כשהמקדש קיים, בכל מקום. רמב"ם מנה מצוה זו כמצוות לא-תעשה קלב בספר המצוות, ופירט את הלכותיה בי"ד חזקה, הלכות פסולי המקודשים, פרק יח. בספר החינוך זוהי מצוה קמד.
מצוה מהתורה לא לאכול קרבן שמי ששחט אותו חשב לאכלו מחוץ לזמן שבו מותר לאכלו (פיגול במחשבת חוץ לזמנו), שנאמר (ויקרא ז18): ואם האכל יאכל... לא ירצה... והנפש האכלת ממנו עונה תשא. המצוה מחייבת כל אדם מישראל, רק כשהמקדש קיים, בכל מקום. רמב"ם מנה מצוה זו כמצוות לא-תעשה קלב בספר המצוות, ופירט את הלכותיה בי"ד חזקה, הלכות פסולי המקודשים, פרק יח. בספר החינוך זוהי מצוה קמד.