| rdfs:comment
| - תגובה ל: משלי כב שנכתבה ב02:43:45 21.02.2005 (משלי כב13): אמר עצל: 'ארי בחוץ , בתוך רחבות ארצח'. הפירוש הפשוט הוא, שהעצל ממציא תירוצים ופחדים דימיוניים כדי שלא יצטרך לצאת החוצה ולעבוד (ע"ע מיהו עצל ). אך הגר"א קישר את הפסוק הזה לשני הפסוקים אחרים בספר משלי, שגם בהם נזכרו המושגים "חוץ" ו"רחובות": 1.
* החכמה (משלי א20): חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה 2.
* ולהבדיל, האישה הנואפת (משלי ז12): פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב... כי רבים חללים הפילה, ועצמים כל הרגיה. לפי זה, דבריו של העצל אינם דמיוניים לגמרי, הם רק מוגזמים: אז אולי יש אמת כלשהי בטענה ארי בחוץ..., ולא רק עצלנות?
|
| abstract
| - תגובה ל: משלי כב שנכתבה ב02:43:45 21.02.2005 (משלי כב13): אמר עצל: 'ארי בחוץ , בתוך רחבות ארצח'. הפירוש הפשוט הוא, שהעצל ממציא תירוצים ופחדים דימיוניים כדי שלא יצטרך לצאת החוצה ולעבוד (ע"ע מיהו עצל ). אך הגר"א קישר את הפסוק הזה לשני הפסוקים אחרים בספר משלי, שגם בהם נזכרו המושגים "חוץ" ו"רחובות": 1.
* החכמה (משלי א20): חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה 2.
* ולהבדיל, האישה הנואפת (משלי ז12): פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב... כי רבים חללים הפילה, ועצמים כל הרגיה. כדי ללמוד חכמה, צריך לפעמים גם לצאת החוצה , אל הרחובות ; אך יש שם סכנות - יש שם נשים שמפתות את הנערים לניאוף, ועלולות להביא עליהם מוות רוחני; ולכן, העצל מעדיף להישאר בבית, ואינו מוכן להסתכן כדי ללמוד חכמה. (ייתכן שגם הפסוק הבא - משלי כב14 - הוא המשך דבריו של העצל: שוחה עמוקה פי זרות, זעום ה' ייפול שם). לפי זה, דבריו של העצל אינם דמיוניים לגמרי, הם רק מוגזמים:
* העצל טוען שיש ארי בחוץ, כלומר סכנה שאי-אפשר להתגבר עליה, אך למעשה יש שם רק אשה - אמנם מפתה ומסוכנת, אך אפשר להתגבר עליה בכוח הבחירה החופשית של האדם.
* העצל טוען בתוך רחובות ארצח, כלומר יהרגו אותי גם אם רק אלך ברחוב הראשי; אך למעשה המוות לא נמצא ברחוב אלא רק בביתה של האישה הנואפת ובדרכים שמובילות לשם, והפניה לשם תלויה בבחירתו החופשית של האדם, כמו שכתוב (משלי ז 25-27): אל-ישׂט אל-דרכיה לבך, אל-תתע בנתיבותיה. כי-רבים חללים הפילה, ועצמים כל-הרגיה. דרכי שׁאול ביתה, ירדות אל-חדרי-מות.
* העצל מסיק מכאן, שיש להישאר בבית, ולא לצאת החוצה ללמוד חכמה; אך החכם טוען שיש לצאת החוצה ולהתמודד עם הסכנות, לא על-ידי בריחה והסתגרות, אלא על-ידי לימוד המצוות והתורה. וכך הוא אומר בתחילת הפרק שמדבר על האישה הנואפת (משלי ז 1-5): בני שׁמר אמרי ומצותי תצפן אתך. שׁמר מצותי וחיה ותורתי כאישׁון עיניך. קשׁרם על-אצבעתיך כתבם על-לוח לבך. אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא. לשׁמרך מאשׁה זרה מנכריה אמריה החליקה: מי שילמד מצוות ותורה, יוכל ללכת ברחוב בלי להתפתות. לרעיון זה יש גם נמשל: כדי ללמוד חכמה, צריך לפעמים גם ללמוד חכמות חיצוניות; אך הלימוד הזה הוא מסוכן - הוא עלול לעורר יצרים ותאוות ולגרום למוות רוחני; ולכן, העצל מעדיף ללמוד רק דברים מוכרים, ואינו מוכן לקחת סיכונים. אולם, מי שטוען שאינו יכול ללמוד חכמות חיצוניות כי הוא פוחד מסכנות רוחניות, למעשה מראה בכך על עצלנותו - אמר עצל: 'ארי בחוץ , בתוך רחבות ארצח'. שלמה המלך אכן נהג כך בפועל - הוא למד הרבה תורה וחכמה, ופנה גם ללמוד חכמות חיצוניות. אך המציאות הוכיחה שהדרך שלו לא היתה טובה, ובסוף ימיו - הנשים הנכריות היטו את לבבו. ומעניין, שבפרק ז נאמר שהנשים הנכריות מפתות רק נערים, ובמציאות - שלמה נכשל בנשים נכריות דווקא לעת זקנתו! אז אולי יש אמת כלשהי בטענה ארי בחוץ..., ולא רק עצלנות? פסוק נוסף עם חוץ ורחובות:
* (ירמיהו ט20): כי עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו להכרית עולל מחוץ בחורים מרחבות
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)