abstract
| - ביאליק כתב "הִתְלַקְּטוּ, הִתְקוֹשְׁשׁוּ!" בשירו לימים אלה של "אחרית" ואף אחד לא שם לב... בִּרְכַּת עָם תֶּחֱזַקְנָה יְדֵי כָל-אַחֵינוּ הַמְחוֹנְנִים עַפְרוֹת אַרְצֵנוּ בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם; אַל יִפֹּל רוּחֲכֶם – עַלִּיזִים, מִתְרוֹנְנִים בֹּאוּ שְׁכֶם אֶחָד לְעֶזְרַת הָעָם! הֵן סוֹפְרִים אֲנַחְנוּ אֶת-נוֹדְכֶם וְחוֹבְבִים נִטְפֵי הַדְּמָעוֹת וְזֵעַת הָאָף, הַיּוֹרְדִים כַּטַּל לְיִשְׂרָאֵל וּמְשׁוֹבְבִים נַפְשׁוֹ הַנִּלְאָה, הַשּׂוּמָה בַכָּף. וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּקְדַּשׁ כָּל-דִּמְעָה שֶׁצָּלֲלָה דֶּרֶךְ אֲדֹנָי – כְּחֵלֶב וָדָם. אִם-לֹא אֶת-הַטְּפָחוֹת – רַק מַסַּד יְסַדְתֶּם – רַב-לָכֶם, אַחַי, עֲמַלְכֶם לֹא-שָׁוְא! הַבָּאִים – וּבְנִיתֶם וְטַחְתֶּם וְשַׂדְתֶּם, עַתָּה רַב-לָנוּ אִם נָטוּי הַקָּו. גּוֹי קַו-קָו אֲנָחְנוּ! מִקַו לָקָו קוֹמְמוּ שִׁמֲמוֹת עוֹלָם וּבְנוּ בִנְיַן-עַד! יֶשׁ-יוֹם – וּמִיָּם עַד-יָם יֵצְאוּ יִשְׁתּוֹמְמוּ לִרְאוֹת מַה-פָּעַל קְטֹן גּוֹיִם, עַם נָד. וְלָמָה, הַמְפַגְּרִים, פַּעֲמֵיכֶם כֹּה בוֹשְׁשׁוּ? הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל, הַאִם בְּנֵי מֵרוֹז? הוֹי, כֹּחוֹת נִפְרָדִים, הִתְלַקְּטוּ, הִתְקוֹשְׁשׁוּ! עִבְדוּ שְׁכֶם אֶחָד בְּחַיִל וָעֹז! אַל-תֹּאמְרוּ: קָטֹנּוּ – הֲטֶרֶם תִּתְבּוֹנְנוּ פְּנֵי אֲבִיר יַעֲקֹב הַהוֹלְכִים בַּקְּרָב; מִימֵי זְרֻבָּבֶל יָדֵינוּ לֹא-כוֹנְנוּ מִפְעַל אַדִּירִים כָּמֹהוּ וָרָב. מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת? הַבּוּז לַמִּתְלוֹצְצִים! מַלְּטוּ אֶת-עַמְּכֶם וְאִתִּים עֲשׂוּ – עַד-נִשְׁמַע מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים מִתְפּוֹצְצִים קוֹלוֹת אֲדֹנָי הַקֹּרְאִים: עֲלוּ! אד"ש, תרנ"ד.
*
|