| abstract
| - "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר: מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה אַתָּה וְכָל הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל מֹשֶׁה : מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם: לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ: חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם: רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ: לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל: הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת כִּי עִמְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ". פסוקים אלו פותחים את ספר יהושע, אך לא זוכים לכבוד הראוי להם בקרב לומדים רבים. 9 פסוקים אלו, אם נתמצת אותם כפי שהם נראים בקריאה ראשונה, מחולקים לשניים:
* בחלק הראשון ה' אומר ליהושע לעבור את הירדן, וחלק זה עיקרו הבטחותיו של ה' ליהושע לקראת כיבוש הארץ; ה' יתן את הארץ לישראל בידי יהושע, וכן גם כל מקום שבו ידרכו. איש לא יתיצב בפני יהושע, וה' יהיה עם יהושע כפי שהיה עם משה (!).
* החלק השני הוא חלק הציווי; ה' מצווה את יהושע לשמור את התורה, וכן ללמוד אותה. וכמובן – הציווי המפורסם חזק ואמץ, החורז את החלק הזה של דברי ה'. חזק ואמץ גם בשמירת התורה, אך גם בעניינים הארציים של הכיבוש. החלוקה לשניים מקבלת אישור ספרותי, מפני ששני החלקים מסתיים בהבטחתו של ה', שאכן יהיה עם יהושע: כאשר הייתי עם משה – אהיה עמך / כי עמך ה' א-להיך בכל אשר תלך. אך האם זה הכל? בתשעה פסוקים ניתן לראות חזרה רבה. כבר הראינו כי ההבטחה להיות עם יהושע חוזרת פעמיים, והציווי על שמירת התורה בולט בכך אף יותר! אם נשים לב, ה' מצווה את יהושע בתחילה לשמור לעשות ככל התורה... למען תשכיל בכל אשר תלך. שמירת התורה תגרום ליהושע להשכיל בדרכיו. והנה, בפסוק הבא ה' מוסיף ציווי: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך... למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל. אם עד עתה ה' ציוהו לשמור את התורה כדי שישכיל, הרי שעכשיו ה' מצווה את יהושע ללמוד תורה, כדי שיוכל לשמור את התורה, כדי שישכיל! בכך בעצם הוכחנו ספרותית כי העניין החשוב בדברי ה' הוא הציווי על התורה – לכאורה. ישנו עניין שנוטים לפעמים לקרוא אותו כבדרך אגב, אך הוא העניין החוזר מספר הפעמים הרב ביותר בפרק: משה ! כבר מהפסוק הראשון ניתן לשים לב לכך. הכותרת לכל הפרק היא אחרי מות משה. דברי ה' נפתחים גם הם בכותרת זו: משה עבדי מת. ניתן לפזול עוד פעם לפסוקים שלמעלה, ולגלות שמשה מופיע במילים המודגשות פעמים רבות. ניתן, בנוסף, לפתוח את הפרק בעצמכם (אני לא מבקש הרבה ...) ולגלות, שהדו שיח בין יהושע לשניים וחצי השבטים מלא וגדוש אף הוא באזכורים של משה. שם גם ניתן לגלות עניין נוסף: ארץ כנען מופיעה שם כהארץ אשר ה' א-להיכם נותן להם; אך ארצם של שניים וחצי השבטים מוזכרת כהארץ אשר נתן לכם משה בעבר הירדן (בשינויים קלים פה ושם) . לפני שניגש לנסות ולענות על השאלה המפורשת: מדוע משה מוזכר כאן פעמים רבות כל-כך, צריך להוסיף דבר חשוב. בעצם, סיפורים רבים בספר יהושע – אם לא כולם, אחד לאחד – מקבילים לסיפורים מימי משה. נזכיר אחדים מהם, לפי הסדר: 1.
* פרק ב', סיפור רחב והמרגלים, מקביל מבחינות רבות לסיפור חטא המרגלים, עד שפרשנים רבים נזקקו לפרש שמדובר בתיקון לאותו החטא. 2.
* מעבר הירדן וקריעת ים סוף. 3.
* הפסח ועצירת המן שלאחר מעבר הירדן – מול פסח מצרים וירידת המן, שביציאת מצרים. 4.
* בסיפור על שר צבא ה' קשה לפספס את הדמיון הרב לסיפור על משה בחורב (הסנה). 5.
* חטא המעפילים משמש רקע ספרותי לסיפור ההפסד בעי. 6.
* מלחמת מלכי הדרום מזכירה, על-ידי ביטויים רבים, את עשרת המכות וקריעת ים סוף. 7.
* דברי יהושע לעם בסוף הספר, לפני מותו, מקבילים לנאומיו של משה לפני מותו. 8.
* וכמובן – עניין שנוטים להתעלם ממנו: הנחלות. כבר בסיכום הכיבוש, בפרק י"ב, נערכת השוואה מפורשת מאין כמוה בין כיבושי יהושע לכיבושי משה, ועיין שם. בהמשך לכך, גם בתיאור הנחלות קורה אותו המקרה: קודם נכתבות נחלות שניים וחצי השבטים (שאותם כבר אמרנו שמשה חילק להם), ולאחר מכן – באותה הצורה – נחלות שאר השבטים, שלהם חילק יהושע את נחלתם. לאור זאת די ברור, שספר יהושע רומז לנו (מפורשות, אם נדייק...) לקרוא אותו תוך השוואה למשה. לכאורה בלא הוכחה, נוכל לומר כי יהושע הוא זה שמושווה בספר יהושע למשה. אך לדעתנו ההוכחה ברורה ועומדת מול עינינו. בפסוק הראשון כבר נאמר לנו: ויהי אחרי מות משה עבד ה', ויאמר ה' אל יהושע בן נון משרת משה.... ניתן, קודם כל, לשים לב לפרט חשוב: לאחר שמת משה – עבדו של ה', פונה ה' ישירות אל עבדו של משה – יהושע. ישנה כאן היררכיה: יהושע הוא משרתו של משה, שהוא עבדו של ה' ! אך בנוסף, פסוק זה אומר לנו מפורשות – אנא, השוו את יהושע למשה! עניין זה כל-כך חשוב להבנת הספר כולו, ולכן הספר כותב זאת מיד עם תחילת הספר, כדי להכין אותנו לזאת. כאן, לכאורה, היינו אמורים לענות לשאלה הגדולה: מה באמת אומרת ההשוואה בין משה ליהושע. אך עניינה של השוואה זו אינו פרק אחד, אלא ספר שלם, עם עליות ומורדות, ויתכן שגם להשוואה זו אין תשובה אחת ויחידה. כל אחד הלומד את ספר יהושע, צריך שתהיה לו ברקע הלימוד השוואה זו, ובכל סיפור היא תיתן את הזוית שלה על המאורעות. למשל, סיפורים שבהם יהושע נראה בשיא הצלחתו, עלולים להיראות אחרת כשמשווים אותם לסיפורי משה. ההשוואה בין משה ליהושע מובילה את הספר כולו, ועתה נשאר לנו רק... ללמוד אותו.
*
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)