| abstract
| - בשלושה מקומות מסופר על אדם שמגיע לארץ זרה ואומר שאשתו היא אחותו: אברם ושרי אצל המצרים, אברהם ושרה אצל הפלשתים, יצחק ורבקה אצל הפלשתים. טבלה שמסכמת את ההבדלים בין הפרשות נמצאת בסוף המאמר. ההסבר העיקרי להבדלים בין הפרשות הוא, שהמצרים הרבה יותר גרועים מהפלשתים: 1.
* המצרים הם 'שטופים בזימה': ברגע שמגיעה אישה יפה הם מייד מסתכלים עליה: " ויראו המצרים את האישה כי יפה היא מאוד " . אבל הפלשתים בכלל לא מסתכלים על היופי של האישה: הם רק שואלים עליה כדי לדעת מי היא: " וישאלו אנשי המקום לאשתו ( רבקה ) ". 1.
* פרעה מלך מצרים הוא אדם אנוכי וחומרני; אבימלך הוא אדם הרבה יותר טוב:
* כשפרעה מאשים את אברם הוא מדבר רק על הנזקים שנגרמו לו אישית בגלל שרי: " מה זאת עשית לי ? למה לא הגדת לי כי אשתך היא? למה אמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאישה?... " . אבל אבימלך דואג גם לעצמו וגם לממלכה שלו: לאברהם הוא אומר: " מה עשית לנו ומה חטאתי לך, כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה? " וליצחק הוא אומר: " כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם! ".
* פרעה לא מאשים את אברם שהוא גרם לו לחטוא כי זה לא אכפת לו – הוא דווקא אוהב לחטוא (רק הנגעים שבאו עליו הרסו לו את ההנאה). אבל לאבימלך זה כן חשוב: הוא מאשים את אברהם:" כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה " ואת יצחק: " ... והבאת עלינו אשם ! "
* פרעה מגרש את אברם מארצו: " ...ועתה הנה אשתך, קח ולך! " אבל אבימלך נותן לאברהם להישאר בארצו: " הנה ארצי לפניך, בטוב בעיניך שב ". וליצחק הוא גם מוסיף: " הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת! " ( אמנם, אחר-כך אבימלך שילח את יצחק מארצו מסיבות כלכליות; ע' " ברית עם אבימלך ") .
* לכן גם היחס של ה' אל פרעה שלילי יותר מאשר אל אבימלך: עם פרעה ה' ית' בכלל לא מדבר – הוא רק מביא עליו נגעים גדולים . אבל עם אבימלך ה' מדבר בחלום ומזהיר אותו שהאישה שלקח היא בעולת-בעל, ואז גם אומר לו: " גם אנוכי ידעתי כי בתום לבבך עשית זאת, ואחשוך גם אנוכי אותך מחטוא לי, על כן לא נתתיך לנגוע אליה ". גם אברם בכלל לא אומר שום דבר לפרעה (ולא מנסה להצטדק) אלא מסתלק ממצרים כמה שיותר מהר. חוץ מזה, יש גם כמה הבדלים בין שני הסיפורים שקשורים לאבימלך:
* בסיפור של שרה ואבימלך: אבימלך שלח ולקח את שרה מייד לאחר שאברהם אמר שהיא אחותו, ורק לאחר מכן הוא הבין שהיא גם אשתו – כשה' התגלה אליו בחלום ואמר לו " והיא בעולת בעל ". אבל בסיפור של רבקה ואבימלך: הפלשתים ואבימלך למדו את הלקח והיו הרבה יותר זהירים: הפלשתים קודם-כל שאלו על רבקה: " וישאלו אנשי המקום לאשתו " וגם לאחר שיצחק אמר " אחותי היא " אבימלך לא לקח אותה, אלא עקב אחריה והציץ לחדר-השינה שלה, ושם הוא ראה " והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו ", והבין בעצמו שהיא לא אחותו של יצחק אלא אשתו. ולכן אחר-כך הוא אמר ליצחק: " אך הנה אשתך היא! " – הנה, אני רואה שהיא אשתך!
* בסיפור של שרה ואבימלך: לאחר שאבימלך גילה ששרה היא אשתו של אברהם הוא האשים אותו " מה עשית לנו... כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה " – 'אתה גרמת לי לחטוא ולקחת אותה'. אבל בסיפור של רבקה ואבימלך: אבימלך בסוף לא לקח את רבקה, ולכן הוא לא האשים את יצחק שגרם לו לחטוא אלא רק שכמעט גרם לו לחטוא: " כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם! ".
* בסיפור של שרה ואבימלך: אברהם מאשים את אבימלך בחזרה ואומר לו: " כי אמרתי: 'רק אין יראת א-להים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי'. וגם אומנה אחותי – בת אבי היא אך לא בת אימי, ותהי לי לאישה! " ( ע"ע ). אבל בסיפור של רבקה ואבימלך: יצחק לא יכל למצוא שום פגם באבימלך, כי אבימלך באמת עשה ככל יכולתו כדי לבדוק אם רבקה היא אשתו של יצחק, ואכן לבסוף הוא גילה את זה ולא לקח אותה. הדבר היחיד שיצחק יכול להגיד להגנתו זה שהוא פעל מתוך פחד: " כי אמרתי פן אמות עליה ".
* בסיפור של שרה ואבימלך: אבימלך הרגיש שהוא צריך לפצות את אברהם על עוגמת-הנפש שנגרמה לו ולכן הוא נתן לו " צאן ובקר ועבדים ושפחות " ולשרה הוא נתן " אלף כסף ". אבל בסיפור של רבקה ואבימלך: לא נגרמה שום עוגמת-נפש ליצחק ולכן אבימלך לא פיצה אותו. יש עוד הבדלים בין הסיפורים אבל עדיין לא הצלחתי למצוא להם הסברים.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)