| abstract
| - נאמר בתורה :"... ושיננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ו בקומך ..." (דברים פרק ו' פסוק ז') (בספר המצוות) – קריאת שמע שחרית וערבית מצוות עשה, אבל היא מצוה אחת . כלומר לשיטת הרמב"ם מצוות קריאת שמע מושלמת רק עם קריאת שמע של ערבית ושחרית ולמעשה קריאת שמע של שחרית היא קיום חצי מצוה וכך קריאת שמע של ערבית. מתוך העובדה שלא תיקנו ברכה לפני קריאת שמע , נובע מכך שזו מצוה אחת, אחרת הוא צריך לברך כמו לפני כל מצוות עשה, אלא שכל קריאה שמע , היא כנראה פלגא מצוה לכן לא מברכים . שהרי לא מצינו שמברכים על חצי מצווה. מכאן נובע שהרשב"א מזדהה עם עמדת הרמב"ם. הלא בספירת העומר יש ברכה לכל חלק מהמצוה , שהרי איננו מברכים רק ביום הארבעים ותשע של ספירת העומר , עם השלמת "... שבע שבתות תמימות תהיינה..." (ויקרא כ"ג) אלא אנו מברכים על וספרתם לכם כל ערב ? יש שוני ניכר בין ספירת העומר לבין קריאת שמע, שבספירת העומר זמן חיוב המצוה הוא כל היום וכל הלילה זו מצוה ללא הפסק , לעומת זאת זמן חיוב קריאת שמע הוא קצוב , זמן החיוב של שחרית נפסק בלילה וזמן חיוב קריאת שמע של ערבית נפסק ביום, לכן לקריאת שמע יש למעשה שני חלקים . זו גם הסיבה שקריאת שמע הן של ערבית והן של שחרית היא מצות עשה שהזמן גרמא . לשיטת הרמב"ם מצווה אחת היא:
* תמיד של שחרית
* תמיד של בין ערביים. " שציוונו להקריב במקדש שני כבשים בני שנה בכל יום , שהם התמידין". והוא שאמרו "...שנים ליום עולת תמיד..." כלומר שני הכבשים יחד הם עולת התמיד וכל אחד מהם הוא רק חלק מהמצוה, כמו שנאמר "...מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד..." כלומר: עולת הבוקר היא חלק מעולת התמיד. אמנם אין אחד מעכב את השני אם לא הקריב של בוקר יכול להקריב את התמיד של בין הערביים. הגמרא במסכת סוכה (דף נ"ג עמוד ב') לעניין תקיעה ותרועה שנאמרו בהקהל , האם זו תקיעה אחת כשיטת רבי יהודה ? או כפי שאומרים חכמים תקיעה לחוד ותרועה לחוד ? אומרים חכמים שאם תאמר שתקיעה ותרועה זו מצוה אחת ? כיצר נאמר " ...ובהקהל את הקהל תתקעו ולא תריעו..." (במדבר י' , ו'), שהרי פלגא עבוד ולכן לשיטת חכמים צריך לומר שתקיעה לחוד ותרועה לחוד ואילו רבי יהודה אינו לומד לימוד זה והוא סבור שתקיעה ותרועה הם מצוה אחת . באיזה חלק של קריאת שמע מתחילה המצווה ? היות וקריאת שמע היא מצוה אחת המורכבת משני חלקים, נשאלת השאלה באיזה חלק מתחילה המצווה, בקריאת שמע של ערבית או של שחרית ? לכאורה היות ותפילה כנגד תמידין תקנוה , יכולנו לומר שכמו שבתמידין המצוה מתחילה בשחרית כפי שמופיע בספרי שחנוכת המזבח, הוא תמיד עם תמידין של שחרית. אבל היות ונאמר בקריאת שמע "...בשכבך ובקומך..." כלומר שהמצוה מתחילה "בשכבך" כלומר בערב , או יש הלומדים מהכתוב "...ויהי ערב ויהיה בוקר יום אחד..." מיסוד זה של בריאת עולם לומדים שהיום הולך אחר לילה והיות ומהות של קריאת שמע היא קבלת עול מלכות, הרי שמצותה מתחילה מאותה עת שהקב"ה התחיל את היום, כלומר בערב. מכאן שהיום הוא בעצם המשך הלילה שלפניו עם משמעויות רבות לעניין זה. אבל סדר התפילות הוא כמו תמידין. רואים אם כן הבדל מהותי בין ק"ש לשאר התפילה . ישנה שיטת רשב"י – שקריאת שמע אינה תלויה לא ביום או בלילה אלא בזמן שבני אדם שוכבים או קמים ואז יכול לקרוא את שניהם בחושך, אחת לפני הנץ ואחת אחרי הנץ. אבל מהעובדה שחז"ל פטרו את הנשים מחובת קריאת שמע , למרות שיש כאן קבלת עול מלכות שמים רואים שהגמרא לא חושבת כשיטת רשב"י, אלא היא פוטרת אותם משום שקריאת שמע היא מצות עשה שהזמן גרמא – כמו שפוסק הרמב"ם. תם ולא נשלם השבח לאל בורא עולם
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)