| rdfs:comment
| - הסבר על מפת השבטים] == לצייר מפה של שבטי-ישראל זה כמו לפתור חידת-הגיון. הנחלות של השבטים מפורטות ביהושע יג-יט, ויש שם הרבה שמות של מקומות, אבל את רובם אי-אפשר לזהות בוודאות ( [1] ארכיאולוגים מנסים לזהות את המקומות ע"י השוואה לשמות של כפרים ערביים בימינו (ע' בפירושי דעת-מקרא), אבל השיטה הזאת מאד לא וודאית. ייתכן שהתושבים נתנו שם לכפר שלהם רק בתקופה מאוחרת. ייתכן שצליינים נוצרים, שבאו לסייר בארץ-הקודש, הביאו איתם "מפות" של הארץ שציירו מדמיונם, ולפי המפות האלו זיהו את המקומות שעברו בהם, והאיכרים המקומיים (שלא היו משכילים במיוחד) למדו מהם את השמות וקראו לכפר שלהם בהתאם. ) . יש רק מעט פסוקים שנותנים מידע ברור – ומהם צריך לבנות תמונה שלמה. ( בספרים שונים מופיעות מפות שונות של השבטים (ע' ב"אטלס דעת מקרא" ועוד), אבל עד היום לא ראיתי אף ספר שמנסה גם להסביר איך ציירו את המפה ולמה ציירו אותה דווקא כך
|
| abstract
| - הסבר על מפת השבטים] == לצייר מפה של שבטי-ישראל זה כמו לפתור חידת-הגיון. הנחלות של השבטים מפורטות ביהושע יג-יט, ויש שם הרבה שמות של מקומות, אבל את רובם אי-אפשר לזהות בוודאות ( [1] ארכיאולוגים מנסים לזהות את המקומות ע"י השוואה לשמות של כפרים ערביים בימינו (ע' בפירושי דעת-מקרא), אבל השיטה הזאת מאד לא וודאית. ייתכן שהתושבים נתנו שם לכפר שלהם רק בתקופה מאוחרת. ייתכן שצליינים נוצרים, שבאו לסייר בארץ-הקודש, הביאו איתם "מפות" של הארץ שציירו מדמיונם, ולפי המפות האלו זיהו את המקומות שעברו בהם, והאיכרים המקומיים (שלא היו משכילים במיוחד) למדו מהם את השמות וקראו לכפר שלהם בהתאם. ) . יש רק מעט פסוקים שנותנים מידע ברור – ומהם צריך לבנות תמונה שלמה. ( בספרים שונים מופיעות מפות שונות של השבטים (ע' ב"אטלס דעת מקרא" ועוד), אבל עד היום לא ראיתי אף ספר שמנסה גם להסביר איך ציירו את המפה ולמה ציירו אותה דווקא כך ולא אחרת. ) ] מהפסוקים האלו אפשר ללמוד כמה עובדות: 1.
* שבטי עבה"י המזרחי (רגו"מ = ראובן גד ומנשה) התנחלו מנחל ארנון בדרום עד הר חרמון בצפון (ע' יהושע יב 1), ועד נחל יבוק במזרח (ע' יהושע יב 2 – נחל יבוק הוא גבול בני-עמון). [לפי פירוש 'דעת מקרא' לבמדבר כא – אחד היובלים של נחל-יבוק זורם מדרום לצפון, וארץ בני-עמון נמצאת ממזרחו (אבל הם לא מסבירים איך הם הגיעו למסקנה הזאת)]:
* שבט ראובן קיבל את דרום השטח הזה – מנחל ארנון עד מידבא. העיר חשבון נזכרת גם בנחלת ראובן וגם בנחלת גד, ולכן נראה לי שהיא היתה עיר-גבול ביניהם. הגבול המערבי שלו הוא הירדן.
* שבט גד קיבל, כנראה, את השטח שמצפון לראובן -- את החצי הדרומי של הגלעד. הגבול המערבי שלו הוא הירדן, עד הכינרת. הגבול המזרחי שלו מגיע עד העיר מחניים, שהיא עיר-גבול בין גד למנשה (היא נזכרת בשתי הנחלות).
* חצי שבט מנשה קיבל, כנראה, את השטח שמצפון וממזרח לגד – את החצי הצפוני של הגלעד ואת כל הבשן.
* שבט יהודה קיבל את כל דרום הארץ (הגבול הדרומי שלו זהה לגבול הדרומי של ארץ-כנען – ע' במדבר לג). הגבול המזרחי שלו הוא כל ים-המלח, והגבול המערבי שלו הוא הים התיכון. הגבול הצפוני שלו עובר בתוך ירושלים .]
* שבט שמעון התנחל בתוך שבט יהודה, כנראה בדרום נחלת-יהודה (הוא קיבל את באר-שבע).
* שבט בנימין התנחל מצפון ליהודה – בין יהודה ליוסף. הגבול הדרומי שלו חופף לגבול הצפוני של יהודה . שני הגבולות עוברים בירושלים – ירושלים היתה עיר-גבול. הגבול המזרחי שלו הוא הירדן -- מיריחו בצפון עד ים-המלח בדרום (יריחו היא עיר-גבול בין יוסף לבנימין, וים-המלח נמצא בגבול יהודה). אבל הגבול המערבי שלו הוא לא הים-התיכון – הגבול המערבי של בנימין עובר מבית-חורון בצפון ועד קרית-יערים בדרום. (בית-חורון היא עיר-גבול בין יוסף לבנימין, וקרית-יערים היא עיר-גבול בין בנימין ליהודה).
* שבט דן התנחל, כנראה, גם-כן מצפון ליהודה -- ממערב לבנימין, בין נחלת בנימין לבין הים התיכון (הוא קיבל את יפו, ועוד כמה ערים שנמצאות היום ב"גוש דן"... ). גם הגבול הדרומי שלו חופף לגבול הצפוני של יהודה .
* שבטי יוסף התנחלו מצפון לבנימין – הגבול הדרומי של יוסף חופף לגבול הצפוני של בנימין. שני הגבולות עוברים ביריחו ובבית-אל – בית-אל ויריחו היו ערי-גבול. בתוך נחלת יוסף, שבט אפרים התנחל בדרום ושבט מנשה התנחל בצפון (" נגבה לאפרים וצפונה למנשה "), אבל שבט אפרים קיבל גם כמה ערים בנחלת מנשה (" והערים המבדלות לבני אפרים בתוך נחלת מנשה כל הערים וחצריהן ")"
* שבט אפרים קיבל את העיר תפוח (שהיתה בתוך נחלת מנשה), ועוד כמה ערים מדרום לנחל קנה. מכאן נראה שנחל-קנה נמצא בערך בגבול בין אפרים למנשה. גם האזור שנקרא "המכמתת" נמצא כנראה בגבול (הוא נזכר בשתי הנחלות). (מכאן נראה שגם העיר שכם, שליד המכמתת, היתה קרובה לגבול בין אפרים למנשה – אבל היא נזכרת רק בנחלת מנשה).
* הגבול של חצי שבט מנשה מסוכם בפסוק: " נגבה לאפרים , וצפונה למנשה, ויהי הים גבולו, ובאשר יפגעון מצפון, ובי ששכר ממזרח". כלומר: מדרום למנשה נמצא אפרים, ממערבו נמצא הים התיכון, מצפונו נמצא אשר, וממזרחו נמצא יששכר. שבט מנשה גם קיבל כמה ערים מהנחלות של אשר ויששכר .
* שבט יששכר התנחל, כאמור, ממזרח לשבט מנשה – בין שבט מנשה לבין הירדן.
* שבט אשר התנחל, כאמור, מצפון לשבט מנשה – ונחלתו כוללת את כל החוף הצפוני של ישראל - עד צידון ועד רחוב. רחוב היא כנראה עיר בגבול הצפוני של ישראל, כמו שכתוב על המרגלים (במ' יג 21): " ויתורו את הארץ ממדבר צין עד רחוב לבוא חמת". גבולו המזרחי פוגע בנחלת זבולון.
* הגבול של שבט נפתלי מסוכם בפסוק: " ופגע בז בולון מנגב ובא שר פגע מים ובי הודה הירדן מזרח השמש", כלומר: מדרום לנפתלי נמצא זבולון, ממערבו נמצא אשר, וממזרחו נמצא הירדן. כנראה שנהר-הירדן עצמו היה כולו שייך לשבט נפתלי, מהצפון עד הדרום, ולכן הוא פגע בנחלת יהודה.
* שבט זבולון התנחל, כאמור, מדרום לנפתלי וממזרח לאשר. לא הצלחתי להבין את התיאור של נחלת זבולון בפסוקים. אבל אם יקנעם שנזכרת בפסוק קרובה ליקנעם של היום, אז " הנחל אשר על פני יקנעם " הוא נחל קישון של היום – הנחל שזורם מאזור יקנעם עד למפרץ חיפה. זה יכול להסביר איך התקיימה ברכתו של יעקב, שאמר לזבולון (בר' מט 13) " זבולון לחוף ימים ישכון, והוא לחוף אניות, וירכתו על צידון ": כנראה שנחל הקישון היה שייך לזבולון, ובני-זבולון השתמשו בו כדי להעביר אוניות לים (דרך מפרץ חיפה), ולכן רוב-הזמן שהו לחוף ימים. ספר יהושע לא מפרט איך חילקו את "המים הטריטוריאליים" של ישראל: ייתכן ששבט זבולון קיבל את המים האלה עד צידון (למרות ששבט אשר קיבל את צידון עצמה).]
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)