| abstract
| - תגובה ל: תהילים קיט שנכתבה ב23:39:50 09.05.2005 122 עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב; אַל-יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים! 123 עֵינַי כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ; וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ. 124 עֲשֵׂה עִם-עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ; וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי. 125 עַבְדְּךָ-אָנִי הֲבִינֵנִי; וְאֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ. 126 עֵת לַעֲשׂוֹת לה' - הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ. 127 עַל-כֵּן אָהַבְתִּי מִצוֹתֶיךָ - מִזָּהָב וּמִפָּז. 128 עַל-כֵּן כָּל-פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי; כָּל-אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי בבית ע מופיע 3 פעמים השורש "עשה" - ולא רק בראשי פסוקים. בנוסף לכך, מופיע בו 3 פעמים הכינוי "עבדך" (בשאר הפרק הוא מופיע 10 פעמים נוספות - 2 בבית ג, 1 בבתים ה ז ט י כ פ צ ת). בנוסף לכך, בבית זה יש 3 פסוקים שבהם לא מופיע כינוי של התורה עם כינוי שייכות:
* בפסוק 121 - עשיתי משפט וצדק - ולא "משפטך";
* בפסוק 122 לא מופיע כל כינוי של התורה;
* ובפסוק 128 - כל פיקודי כל ישרתי - ולא "פיקודיך". 3 המאפיינים הלשוניים של הבית משקפים את הנושא המרכזי שלו - מעבר מלימוד לעשיה. במשך 14 הבתים הראשונים במזמור, היה המשורר שקוע בעולם של לימוד תורת ה' והתקרבות אל ה'. בבית הקודם, הבית ה-15 (בית ס) , יצא המשורר לראשונה מתוך עולם הלימוד אל עולם המעשה - והתחיל להילחם ברע. כמו שנאמר גם בפסוקים אחרים בספר תהלים (לד 15, לז 27), אחרי סור מרע בא עשה טוב - אחרי שהאדם מסיר מעליו את הגורמים הרעים, שמנסים להרחיק אותו מה', הוא צריך לעבור לשלב הבא ולעשות מעשים טובים. ואכן, בבית זה, הבית ה-16 (בית ע), המשורר הגיע לשלב המעשי - והוא מתחיל לעשות ולקיים את המצוות שלמד במשך זמן כה רב. מכאן ניתן להבין את המאפיינים הלשוניים של הבית:
* המילה הבולטת היא "עשה": עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק; בַּל-תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי!, עֲשֵׂה עִם-עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ; וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי, עֵת לַעֲשׂוֹת לה' - הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ
* שני פסוקים כוללים כינוי של התורה בלי כינוי שייכות: עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק ; בַּל-תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי!, עַל-כֵּן כָּל-פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי; כָּל-אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי; כי כאשר האדם מקיים את המצוות, הן כבר יוצאות מרשותו הבלעדית של ה', והופכות להיות, במובן מסויים, גם המצוות שלו.
* פסוק 122 הוא הפסוק היחיד בכל המזמור, שאינו כולל כינוי של התורה כלל: עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב; אַל-יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים!. אך יש מילה אחת הדומה לכינויי התורה בכך שהיא מסתיימת בכינוי שייכות - המילה עַבְדְּךָ, מילה שמופיעה בפרק עוד פעמיים ( עֲשֵׂה עִם- עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ; וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי, עַבְדְּךָ -אָנִי הֲבִינֵנִי; וְאֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ). אולי יש כאן מסר, שהמשורר עצמו הופך להיות חשוב כמו התורה; כאשר הוא לא רק לומד אלא גם עושה את כל מצוות ה', מתנהג כ עבד של ה', ומייצג בפועל את תורת ה', התורה מתגשמת באמצעותו, והוא נעשה חשוב כמו התורה.
* מובן, שגם בשלב המעשי צריך להמשיך ללמוד ולשמור על קשר עם התורה, כך שכל המעשים יהיו צמודים לתורה, ולכן גם בבית זה יש פסוקים "תיאורטיים", כמו: עֵינַי כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ; וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ, עַל-כֵּן אָהַבְתִּי מִצוֹתֶיךָ - מִזָּהָב וּמִפָּז. אך הדגש הוא על מעשים. האדם יכול ללמוד הרבה שנים- אך רק כשהוא מוציא לפועל את מה שלמד, ועושה משפט וצדק לכבוד ה', הוא מגיע להתמזגות אמיתית עם תורת ה'.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)