| rdfs:comment
| - ז 3-9: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-יְשַׁעְיָהוּ: צֵא-נָא לִקְרַאת אָחָז... וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט, אַל-תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל-יֵרַךְ, מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה... רְצִין וַאֲרָם וּבֶן-רְמַלְיָהוּ.... אִם לֹא תַאֲמִינוּ, כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ: ה' שלח את ישעיהו להזהיר את אחז ולהרגיע אותו: להזהיר אותו שלא יכרות ברית עם אשור, ולהרגיע אותו שאין בכך צורך, כי רצין מלך ארם ובן-רמליהו מלך ישראל לא יוכלו לגרום לו כל נזק : אם לא תאמינו - אם לא תחשיבו, בית דוד, את הברית לנאמנה, אם אין לכם אמון בלתי מסויג בברית שכרת ה' עם דוד, ולהבטחת כס המלוכה מפני ארם-אפרים תפנו לעזרה לאשור, כי לא תאמנו, אכן לא יתקיים בכם, בית דוד, מה שנאמר בשעתו לדוד: ונאמן ביתך וממלכתך לעולם (ע' גם במאמרו של מאיר וייס ).
|
| abstract
| - ז 3-9: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-יְשַׁעְיָהוּ: צֵא-נָא לִקְרַאת אָחָז... וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט, אַל-תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל-יֵרַךְ, מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה... רְצִין וַאֲרָם וּבֶן-רְמַלְיָהוּ.... אִם לֹא תַאֲמִינוּ, כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ: ה' שלח את ישעיהו להזהיר את אחז ולהרגיע אותו: להזהיר אותו שלא יכרות ברית עם אשור, ולהרגיע אותו שאין בכך צורך, כי רצין מלך ארם ובן-רמליהו מלך ישראל לא יוכלו לגרום לו כל נזק : אם לא תאמינו - אם לא תחשיבו, בית דוד, את הברית לנאמנה, אם אין לכם אמון בלתי מסויג בברית שכרת ה' עם דוד, ולהבטחת כס המלוכה מפני ארם-אפרים תפנו לעזרה לאשור, כי לא תאמנו, אכן לא יתקיים בכם, בית דוד, מה שנאמר בשעתו לדוד: ונאמן ביתך וממלכתך לעולם (ע' גם במאמרו של מאיר וייס ). ה' ראה שאחז לא השתכנע, ולכן הוא הוסיף לדבר אליו ואמר לו (ז11): שְׁאַל-לְךָ אוֹת , מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ; הַעְמֵק שְׁאָלָה, אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה: אות , בלשון המקרא, אין משמעו דווקא נס פלאי החורג מגדר הטבע, אלא סימן מוחשי , המעיד על כך שהנבואה תתקיים ולא תתבטל (כשה' נותן סימן מוחשי לנבואה, זה מחזק את הנבואה ומבטיח שהיא לא תתבטל בכל מקרה, גם אם האנשים המעורבים ישנו את מעשיהם; ע' מלבי"ם). אך אחז ענה (ז12): לֹא-אֶשְׁאַל וְלֹא-אֲנַסֶּה אֶת-ה': "אני לא מתכוון לשאול אות טבעי, ואני גם לא מתכוון לנסות = לדרוש אות ניסי מאת ה', כי אני לא מאמין בה', ושום דבר לא ישכנע אותי ( פירוט )". אך ה' בכל מקרה התכוון לעשות אות, ולא שינה את התכניות שלו (ז13-16): " וַיֹּאמֶר 'שִׁמְעוּ-נָא בֵּית דָּוִד: הַמְעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים, כִּי תַלְאוּ גַּם אֶת-אֱלֹהָי? לָכֵן יִתֵּן ד' הוּא, לָכֶם--אוֹת : הִנֵּה הָעַלְמָה, הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ, עִמָּנוּ אֵל. חֶמְאָה וּדְבַשׁ, יֹאכֵל--לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע, וּבָחוֹר בַּטּוֹב. כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר, מָאֹס בָּרָע--וּבָחֹר בַּטּוֹב: תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ, מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ.' ": ה' נתן לאחז סימן מוחשי: אישה מסויימת (אשתו של אחז, או אשתו של הנביא, או אישה ידועה אחרת שהיתה בהריון באותו זמן) תלד בן, ותקרא לו עמנו אל. הבן הזה יהיה סימן מוחשי לכך שה' יהיה עם יהודה: עוד לפני שהילד יידע לבחור לעצמו את המאכלים שהוא רוצה לאכול, ייצאו ארם ואפרים לגלות; וכשהילד יגדל, הוא יאכל חמאה ודבש. לסימן זה יכולה להיות משמעות חיובית או שלילית: משמעות חיובית - הילד יאכל חמאה ודבש כי יהיה שלום ושפע; ומשמעות שלילית - הילד יאכל חמאה ודבש כי לא יהיו פירות, רק מוצרים מן החי, הדבורים והבהמות ישתלטו על כל האיזורים החקלאיים, כמו שכתוב בהמשך (ז17-): " יָבִיא ה' עָלֶיךָ, וְעַל-עַמְּךָ וְעַל-בֵּית אָבִיךָ, יָמִים אֲשֶׁר לֹא-בָאוּ, לְמִיּוֹם סוּר-אֶפְרַיִם מֵעַל יְהוּדָה: אֵת מֶלֶךְ אַשּׁוּר. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִשְׁרֹק ה' לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם, וְלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר. וּבָאוּ וְנָחוּ כֻלָּם בְּנַחֲלֵי הַבַּתּוֹת, וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים; וּבְכֹל הַנַּעֲצוּצִים, וּבְכֹל הַנַּהֲלֹלִים... וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי-צֹאן . וְהָיָה, מֵרֹב עֲשׂוֹת חָלָב--יֹאכַל חֶמְאָה: כִּי-חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל כָּל-הַנּוֹתָר בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה כָל-מָקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה-שָּׁם אֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף, לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה... וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר וּלְמִרְמַס שֶׂה ". אילו אחז היה מקשיב לדבר ה', האות היה מתקיים במשמעותו החיובית; אך מכיוון שאחז לא הקשיב, האות התקיים במשמעותו השלילית. ראו גם: המבנה של ישעיהו ז-ח
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)