| rdfs:comment
| - ב-9 מכות מצרים הראשונות, ה' הפלה והבדיל בין המצרים לבין בני ישראל; המצרים סבלו מהמכות ובנ"י לא, כמו שנאמר למשל במכת הערוב (שמות ח 18) והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן, אשר עמי עומד עליה, לבלתי היות שם ערוב - למען תדע, כי אני ה' בקרב הארץ, וגם במכות נוספות. בני-ישראל לא נדרשו לעשות שום פעולה כדי להינצל ממכות אלה. מדוע ה' לא יכל להפלות בין ישראל למצרים גם במכת בכורות, כפי שעשה בכל שאר המכות? מדוע דווקא במכת בכורות היו בני-ישראל צריכים לשים דם על פתחי בתיהם כדי להינצל מהמכה? הדם היה מבחן האמונה של ישראל, והם קיבלו בו 100...
|
| abstract
| - ב-9 מכות מצרים הראשונות, ה' הפלה והבדיל בין המצרים לבין בני ישראל; המצרים סבלו מהמכות ובנ"י לא, כמו שנאמר למשל במכת הערוב (שמות ח 18) והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן, אשר עמי עומד עליה, לבלתי היות שם ערוב - למען תדע, כי אני ה' בקרב הארץ, וגם במכות נוספות. בני-ישראל לא נדרשו לעשות שום פעולה כדי להינצל ממכות אלה. אך לפני מכת בכורות, נדרשו בני ישראל לשים את דם קרבן הפסח על פתח בתיהם, כמו שנאמר (שמות יב 12-13): ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, והכיתי כל בכור בארץ מצרים, מאדם ועד בהמה; ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים, אני ה'. והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם, וראיתי את הדם , ופסחתי עליכם; ולא יהיה בכם נגף למשחית , בהכותי בארץ מצרים, וגם (יב 23): ועבר ה' לנגוף את מצרים, וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות; ופסח ה' על הפתח, ולא ייתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף. מדוע ה' לא יכל להפלות בין ישראל למצרים גם במכת בכורות, כפי שעשה בכל שאר המכות? מדוע דווקא במכת בכורות היו בני-ישראל צריכים לשים דם על פתחי בתיהם כדי להינצל מהמכה? ע"פ חז"ל (ב"הגדה של פסח"), הביטוי שנזכר בדברי ה', אני ה', משמעו "אני ולא מלאך", כלומר - מכת בכורות היתה ע"י ה' לבדו, ללא כל מלאך או כוח אחר. לפי זה, המשחית שנזכר כאן אינו מלאך; "המשחית" הם משחיתים אנושיים - המצרים . (וכך פירש אברבנאל) . המצרים בוודאי האשימו את בני ישראל במכת בכורות, ורצו ללכת ולטבוח בהם, כפי שעשו שונאי ישראל בכל העולם, בכל פעם שה' הביא עליהם צרות ומגפות ("המשחית" נזכר גם בשמואל א יג - שם הכוונה ליחידה מיוחדת בצבא הפלשתי שנשלחה להשחית את ארץ ישראל: (שמואל א יג17): ויצא המשחית ממחנה פלשתים שלשה ראשים..,, (שמואל א יד15): ותהי חרדה במחנה בשדה ובכל העם המצב והמשחית חרדו גם המה...; גם הפועל " נגף " נזכר בקשר לפעילות אנושית - למשל בשמ"א ד, ז, ובשמות כא). בני ישראל בוודאי פחדו, שאם המצרים יראו את הדם על פתחי בתיהם, הם יאשימו אותם בכך ששחטו את השה, שהיה האליל שלהם, וייכנסו אל בתיהם כדי להשחית ולהרוג אותם (כמו שכתוב גם בשמות ח 22: ויאמר משה: לא נכון לעשות כן, כי תועבת מצרים נזבח לה' אלוהינו; הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם - ולא יסקלונו?!). וה' דאג מראש להרגיע את בני ישראל, והבטיח להם שהמצרים לא יוכלו להזיק להם:
* והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם, וראיתי את הדם ... (ובדברי משה ועבר ה' לנגוף את מצרים, וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות) = רק ה' יראה את הדם, המצרים לא יראו אותו כי יהיו עסוקים בבכוריהם שמתו;
* ופסחתי עליכם (ובדברי משה ופסח ה' על הפתח) = ה' יגן על בני ישראל ( פסח = הגן ).
* ולא יהיה בכם נגף למשחית, בהכותי בארץ מצרים (ובדברי משה ולא ייתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף) - ה' לא ייתן למצרים המוכים להיכנס אל בתיהם של בני ישראל ולהשחית אותם. השחיטה של אלילי מצרים בפומבי, והתזת דמם על פתחי הבתים, היתה ניסיון גדול לבטחונם של בני ישראל בה'; ובני ישראל עמדו בו בכבוד (ע' גם במאמר " כשהעם פוחד - הזקנים צריכים לתת דוגמה "). לסיכום: הדם לא היה תנאי להצלת בני ישראל ממכת הבכורות; מכת הבכורות נעשתה ע"י ה' בעצמו ולא ע"י מלאך משחית; ה' הציל את בני ישראל - לא ממכת הבכורות, אלא מהמצרים, שהיו עלולים להרוג אותם אילו היו רואים את הדם של אליליהם על פתחי הבתים. הדם היה מבחן האמונה של ישראל, והם קיבלו בו 100...
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)