| rdfs:comment
| - ב: אכן, יש כאן דו-משמעות: הקטע מתחיל במילים הישמר לך, אולם לא ברור איפה נגמרת הפסקה שכלולה תחת הכותרת "הישמר לך" - הפירוש המקובל הוא, שהפסקה תחת "הישמר לך" כוללת גם את המשפט ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, כלומר – צריך להישמר ולא להגיד זאת; אבל הר"ן כנראה פירש, שהפסקה "הישמר לך" מסתיימת לפני כן, והמשפט "ואמרת בלבבך" הוא משפט חדש שיש בו מצוה - מצוה להגיד "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה...". אבל, עדיין לא ברור לי מדוע הר"ן בחר דווקא בפירוש זה! לכן, אין להסיק מסקנות מתוך דברי פרשנים ודרשנים, לפני שלומדים בעיון את הפסוקים שאותם הם מפרשים. ע"ע אין להבין את הפרשנות בלי הפסוק .
|
| abstract
| - ב: אכן, יש כאן דו-משמעות: הקטע מתחיל במילים הישמר לך, אולם לא ברור איפה נגמרת הפסקה שכלולה תחת הכותרת "הישמר לך" - הפירוש המקובל הוא, שהפסקה תחת "הישמר לך" כוללת גם את המשפט ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, כלומר – צריך להישמר ולא להגיד זאת; אבל הר"ן כנראה פירש, שהפסקה "הישמר לך" מסתיימת לפני כן, והמשפט "ואמרת בלבבך" הוא משפט חדש שיש בו מצוה - מצוה להגיד "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה...". אבל, עדיין לא ברור לי מדוע הר"ן בחר דווקא בפירוש זה! א: יש סיבה - בפסוק הבא (ח18) כתוב וזכרת את ה' אלהיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. כלומר, הכתוב אומר בפירוש, שהכוח שלנו עשה את החיל! לכן, בהחלט יש מקום להגיד כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה! ב: א-הא! עד שאתה מביא הוכחה מסוף הפסוק הבא, קרא את תחילתו - " וְזָכַרְתָּ אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ ": כל המצוה להגיד כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה (אם בכלל יש מצוה), נובעת מההנחה, שאחרי שהאדם יגיד זאת, הוא יזכור את ה', שנתן לו את הכוח לעשות חיל. אכן, חשוב שאדם יכיר בכוח שה' נתן לו, כדי שיוכל לשבח את ה' על כך. אבל, אם אדם רק אומר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה ולא זוכר את ה' - הוא לא קיים את תכלית המצוה, אלא עשה בדיוק את העבירה שכתובה בתחילת הקטע - הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ! אין כאן עניין של "כוונה במצוות" אלא של מהות המצוה. גם אם הפסוק " ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה " הוא מצוה - הרי שהפסוק הישמר לך פן תשכח את ה' אלהיך הוא איסור מפורש - והצועדים עוברים עליו! עכשיו מובן מאליו, שגם הר"ן לא היה שמח למראה המצעד הצבאי - גם הוא בוודאי הבין, שהמצוה " ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי... " היא רק הקדמה למצוה שבאה אחריה וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. ויכוח זה מדגים בעיה נפוצה בלימוד דבריהם של פרשני המקרא: כאשר מנתקים את דברי הפרשן מהפסוק שאותו הוא מפרש, אפשר להגיע למסקנות אבסורדיות, שסותרות את הפסוק עצמו. זאת משום שהפרשן לא מסביר את הדברים הברורים בפסוק, אלא רק את הדברים שזקוקים לפירוש. הוא מניח שהקורא כבר קרא את הפסוק והבין את הדברים הברורים, וצריך להסביר לו רק את הדברים הלא-ברורים. אולם, לא ייתכן שההסבר לדברים הלא-ברורים יסתור את הדברים הברורים! לכן, אין להסיק מסקנות מתוך דברי פרשנים ודרשנים, לפני שלומדים בעיון את הפסוקים שאותם הם מפרשים. ע"ע אין להבין את הפרשנות בלי הפסוק .
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)