| rdfs:comment
| - תגובה ל: דברים שנכתבה ב13:30:39 12.12.2004 בספר דברים (פרקים יב-כו), נואם משה רבנו נאום ארוך שבו הוא מלמד ומפרט חלק גדול ממצוות התורה. רוב המצוות בנאום זה כתובות בגוף שני, למשל:
* דברים יב - המצוה להשמיד את מזבחות האלילים ( אבד תאבדון את-כל-המקמות אשׁר עבדו-שׁם הגוים אשׁר אתם ירשׁים אתם את-אלהיהם), האיסור להקים לה' מזבחות כאלה בכל מקום, המצוה להקריב את כל הקרבנות בבית הבחירה, האיסור לאכול קדשים מחוץ לירושלים, האיסור לאכול דם, והאיסור ללמוד את דרכי הפולחן של הגויים ( לא-תעשׂה כן לה' אלהיך).
* דברים יג - האיסור להוסיף על המצוות או לגרוע מהן, האיסור לשמוע בקול מסיתים לעבודת-אלילים והמצוה להרוג אותם.
* דברים יד - איסורי אכילה, למשל כל-צפור טהרה תאכלו. וזה אשׁר לא-תאכלו מהם...; ומצוות המעשר.
* דברים טו - מצוות שמיטת חובות, מצוות הלוואה לעניים, מצוות
|
| abstract
| - תגובה ל: דברים שנכתבה ב13:30:39 12.12.2004 בספר דברים (פרקים יב-כו), נואם משה רבנו נאום ארוך שבו הוא מלמד ומפרט חלק גדול ממצוות התורה. רוב המצוות בנאום זה כתובות בגוף שני, למשל:
* דברים יב - המצוה להשמיד את מזבחות האלילים ( אבד תאבדון את-כל-המקמות אשׁר עבדו-שׁם הגוים אשׁר אתם ירשׁים אתם את-אלהיהם), האיסור להקים לה' מזבחות כאלה בכל מקום, המצוה להקריב את כל הקרבנות בבית הבחירה, האיסור לאכול קדשים מחוץ לירושלים, האיסור לאכול דם, והאיסור ללמוד את דרכי הפולחן של הגויים ( לא-תעשׂה כן לה' אלהיך).
* דברים יג - האיסור להוסיף על המצוות או לגרוע מהן, האיסור לשמוע בקול מסיתים לעבודת-אלילים והמצוה להרוג אותם.
* דברים יד - איסורי אכילה, למשל כל-צפור טהרה תאכלו. וזה אשׁר לא-תאכלו מהם...; ומצוות המעשר.
* דברים טו - מצוות שמיטת חובות, מצוות הלוואה לעניים, מצוות הענקה לעבד משוחרר, ומצוות הקדשת בכורות.
* דברים טז - מצוות שלושת הרגלים פסח שבועות וסוכות, מצוות מינוי שופטים, ואיסור הקמת מצבה ואשרה.
* דברים יז - איסור הקרבת בעל-מום, מצוות סקילת עובד אלילים, מצוות שמיעה בקול השופטים הנבחרים.
* דברים יט - המצוה להבדיל ערי מקלט, האיסור לרחם על רוצח מזיד, והמצוה לעשות לעדים זוממים כאשר זממו.
* דברים כ - האיסור לפחד מהאויבים בזמן מלחמה, המצוה לקרוא לשלום לערים שצרים עליהן, האיסור להשחית עצי מאכל. אך חלק מהמצוות כתובות בגוף שלישי, או בשילוב של גוף שני עם גוף שלישי. לדעתי, המשמעות של מצוה בגוף שלישי היא, שהאחריות על קיום המצוה מוטלת על כל הציבור - הציבור צריך לדאוג לכך, שמי שחייב במצוה זו - יקיים אותה:
* במצוות שמיטת חובות (דברים טו): לא ייגוש את רעהו ואת אחיו - הציבור צריך להגן על החייב מפני נגישתו של הנושה (ע' <a href="http://www.tora.us.fm/axrimpl/hydepark/794927_1.html">http://www.tora.us.fm/axrimpl/hydepark/794927_1.html</a> למטה ).
* במצוות המלך (דברים יז 14-20): רק לא-ירבה-לו סוסים, ולא-ישׁיב את-העם מצרימה למען הרבות סוס... - הציבור אחראי לכך שהמלך לא ירבה לו סוסים. אילו היה כתוב "אל תרבה לך סוסים", היה אפשר לחשוב שהאחריות היא על המלך בלבד, ושאם המלך הרבה לו סוסים - זו עבירה שבינו לבין ה' בלבד; אך מכיוון שהמצוה כתובה בגוף שלישי - זוהי אחריותו של הציבור, הציבור צריך לבחור מלך כזה שלא ירבה לו סוסים (ע"ע מצוות המינוי ).
* במצוות הכהנים הלויים (דברים יח 1-8): " לא-יהיה לכהנים הלויים, כל שבט לוי, חלק ונחלה עם-ישׂראל; אשׁי ה' ונחלתו יאכלון " - הציבור (או המנהיגים שמחלקים את הנחלות) אחראי לדאוג לכך שלשבט לוי לא תהיה נחלה, ושיוכל לאכול את החלקים המגיעים לו מן הקרבנות, כך שיהיה פנוי לעבודת ה'. זו לא אחריותם של הלויים בלבד אלא של כל הציבור, כי הציבור אחראי לאפשר ללויים להתקיים בכבוד (וכמו שנאמר גם בדברים יב 19, בקשר למצוות המעשרות והבכורות - " השׁמר לך פן-תעזב את הלוי כל-ימיך על-אדמתך ")
* במצוות עגלה ערופה (דברים כא 1-9): כי-ימצא חלל... ויצאו זקניך ושׁפטיך ומדדו אל-הערים אשׁר סביבת החלל...: כל הציבור אחראי לביצוע הטקס.
* במצוות הבכור (דברים כא 15-17): " כי-תהיין לאישׁ שׁתי נשׁים... לא יוכל לבכר את-בן-האהובה על-פני בן-השׂנואה הבכר... ": הציבור אחראי לשמור על זכויותיו של הבכור; הציבור צריך למנוע מהאב לבכר את בן האהובה.
* במצוות בגדי איש ואשה (דברים כב 5): " לא-יהיה כלי-גבר על-אשׁה ולא-ילבשׁ גבר שׂמלת אשׁה, כי תועבת ה' אלהיך כל-עשׂה אלה ": הציבור אחראי לכך שיהיה הבדל בין בגדי איש לבגדי אישה (ע"ע נורמות הלבוש והמצוה )
* בדין מוציא שם רע על אשתו, בדין ניאוף ובדיני אונס (דברים כב 13-): כי-יקח אישׁ אשׁה ובא אליה ושׂנאה... ולו-תהיה לאשׁה לא-יוכל לשׁלחה כל-ימיו..: הציבור אחראי להגן על זכויותיה של האישה שנפגעה, או להעניש את האישה שחטאה.
* באיסורי ביאה (דברים כג 1-7, כד1-4): לא-יקח אישׁ את-אשׁת אביו... לא-יבא פצוע-דכה וכרות שׁפכה בקהל ה'..., " לא-יוכל בעלה הראשׁון אשׁר-שׁלחה לשׁוב לקחתה להיות לו לאשׁה אחרי אשׁר הטמאה ": החברה אחראית למנוע נישואין אסורים (אולי זו הסיבה שהרבנות במדינת ישראל כל-כך משקיעה בבדיקת מועמדים לנישואין).
* באיסור זנות (דברים כג 18): " לא-תהיה קדשה מבנות ישׂראל ולא-יהיה קדש מבני ישׂראל ": הציבור אחראי שלא תהיה זנות ממוסדת.
* בדין נישואין כי-יקח אישׁ אשׁה חדשׁה לא יצא בצבא ולא-יעבר עליו לכל-דבר נקי יהיה לביתו שׁנה אחת ושׂמח את-אשׁתו אשׁר-לקח: הציבור אחראי לשחרר את החתן מכל חובותיו למשך שנה אחת.
* בדין ייבום: כי-ישׁבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין-לו לא-תהיה אשׁת-המת החוצה לאישׁ זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשׁה ויבמה: הציבור אחראי לשמור על זכויות המת. מעניין שרוב המצוות שכתובות בגוף שלישי מתייחסות לעניינים שבין איש לאישה. אולי הסיבה היא, שהיצר בנושא זה הוא כה גדול, עד שהאדם לא יכול להתמודד איתו לבד, והחברה חייבת לעזור וליצור אוירה שתאפשר לשמור את המצוות האלו בשלמותן.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)