| Attributes | Values |
|---|
| rdfs:label
| - אסור לסייע לאדם לעבור עבירה
|
| rdfs:comment
| - תגובה ל: ויקרא יט שנכתבה ב08:13:33 09.03.2005 ויקרא יט 14: לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ - וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל ; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'. חז"ל פירשו פסוק זה במקומות רבים כאיסור לסייע לאדם לעבור עבירה - למשל אסור למכור בהמה לנכרי, אם ידוע שהוא יקריב בהמה זו לאלילים. ] ) מתוארים מעשים שונים שאסור למוכר לעשות, כי יש בהם הונאה; מסופר גם, שרבי יוחנן בן זכאי התלבט האם ללמד אותם או לא, כי חשש שמא הלימוד ייתן רעיונות חדשים לרמאים, ויסייע להם לעבור עבירה: "
|
| dcterms:subject
| |
| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - הושע יד
- על כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי 'אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר. אם אומר - שמא ילמדו
הרמאין; ואם לא אומר - שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו!' איבעיא
להו: אמרה או לא אמרה? אמר רב שמואל בר רב יצחק: אמרה, ומהאי קרא אמרה
- )
כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו
את פסחיהן אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה זה שאכלו לשום מצוה וצדיקים
ילכו בם וזה שאכלו לשום אכילה גסה ופושעים יכשלו בם אמר ליה ר"ל האי רשע קרית ליה
נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קא עביד אלא משל לשני בני אדם זה אשתו
ואחותו עמו וזה אשתו ואחותו עמו לזה נזדמנה לו אשתו ולזה נזדמנה לו אחותו זה
שנזדמנה לו אשתו צדיקים ילכו בם וזה שנזדמנה לו אחותו ופושעים יכשלו בם מי דמי אנן
קאמרינן חדא דרך הכא שני דרכים אלא משל ללוט ושתי בנותיו עמו הן שנתכוונו לשם מצוה
וצדיקים ילכו בם הוא שנתכוין לשם עבירה ופושעים יכשלו בם ודלמא הוא נמי לשום מצוה
איכווין אמר רבי יוחנן כל הפסוק הזה על שם עבירה נאמר
וישא לוט
ותשא אשת אדוניו את עיניה [את עיניו]
כי היא ישרה בעיני וירא
וירא אותה שכם בן חמור את כל ככר הירדן
כי בעד אשה זונה עד ככר לחם כי כלה משקה
אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי
שמני ושיקויי והא מינס אניס תנא משום רבי יוסי בר רב חוני למה נקוד על וי"ו
ובקומה של בכירה לומר שבשכבה לא ידע אבל
בקומה ידע ומאי הוה ליה למיעבד מאי דהוה הוה נפקא מינה דלפניא אחרינא לא איבעי
- למישתי חמרא
- אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב
|
| dbkwik:he.judaism/...iPageUsesTemplate
| |
| dbkwik:resource/5kkGci9JqlOCY9V-xqb9WA==
| |
| abstract
| - תגובה ל: ויקרא יט שנכתבה ב08:13:33 09.03.2005 ויקרא יט 14: לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ - וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל ; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'. חז"ל פירשו פסוק זה במקומות רבים כאיסור לסייע לאדם לעבור עבירה - למשל אסור למכור בהמה לנכרי, אם ידוע שהוא יקריב בהמה זו לאלילים. ] ) מתוארים מעשים שונים שאסור למוכר לעשות, כי יש בהם הונאה; מסופר גם, שרבי יוחנן בן זכאי התלבט האם ללמד אותם או לא, כי חשש שמא הלימוד ייתן רעיונות חדשים לרמאים, ויסייע להם לעבור עבירה: " על כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי 'אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר. אם אומר - שמא ילמדו הרמאין; ואם לא אומר - שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו!' איבעיא להו: אמרה או לא אמרה? אמר רב שמואל בר רב יצחק: אמרה, ומהאי קרא אמרה ( הושע יד 10 ) כִּי-יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה', וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם ". ייתכן שהכוונה היא, שמי ששומע דברי תורה, כבר אינו עיוור, כי התורה מאירה את עיניו; ולכן, אם הוא בכל זאת נכשל בעבירה, אין זה משום שהוא עיוור, אלא משום שהוא פושע.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)