| abstract
| - תגובה ל: הלוואות שנכתבה ב15:48:32 30.12.2004 נניח שאדם עני מבקש ממני הלואה, אין לו אפשרות למשכן חפצים, ואני דורש ממנו שיביא ערֵב. הוא מוצא אדם אחד שמוכן להיות ערב, אך הוא דורש תשלום תמורת הסיכון. א. האם ללווה מותר לשלם לערב? ב. האם מותר לי לדרוש מהלווה שיביא דווקא ערֵב בתשלום (בטענה שיהיה לי קל יותר להתעסק עם ערב מקצועי)? ג. האם מותר לי לדרוש שיביא דווקא אדם מסויים כערֵב בתשלום? ד. האם מותר לי לדרוש שיביא כערֵב בתשלום דווקא אדם שהוא קרוב משפחה שלי (בטענה שאני סומך עליו יותר)? איפה בדיוק עובר הגבול? האם מותר לי לדרוש מהלווה ש: ה. יעשה לעצמו פוליסת ביטוח חיים וישעבד לי את דמי הביטוח - למקרה שהוא ימות לפני שיצליח להחזיר את החוב? ו. ישלם על פוליסת ביטוח רכב - כך שאוכל לקחת את הרכב שלו במקרה שהוא לא יחזיר את החוב? ואם יש לי חברת ביטוח - ז. האם מותר לי להלוות לאחד המבוטחים, סכום ששווה לדמי הביטוח, ולמשכן את דמי הביטוח כעירבון? [הסיבה שאולי זה אסור: כל עוד הלווה לא החזיר את ההלוואה, דמי הביטוח משועבדים לפירעון ההלוואה, כך שלמעשה אין לו שום ביטוח. לכן, התשלום החודשי שהוא משלם לחברה הוא למעשה ריבית!]. ב. זו שאלה קשה. נראה לי שזה על גבול "לא תקפוץ את ידך מאחיך האביון". בעבר כתבתי כי אין חובה לסכן את הכסף כולו בגלל שמבקשים הלוואה , אולם להקשות סתם בגלל "להתעסק" זה מאוד גבולי. ג. בוודאי שכן, אולם שוב – צריך לברר מה המגמות שלך, ואילו הם הדברים המסורים ללב. ד. כנ"ל. כאמור, אין גבול "בדיוק", ואתה צריך לבחון מתי אתה מתחיל "להתעלל" בו, והדבר אסור. ה. כנ"ל. ו. נראה שכיוון שאין זה מנהג המדינה – הדבר אסור. ז. זו שאלה מסובכת מידי שאיני פנוי להיכנס לעובי הקורה. א. מותר לשלם לערב ואין בזה ריבית כי זה עבור הטירחה ולקיחת הסיכון שלו אין לזה קשר למלווה. ב-ד. זכותו של המלווה לדרוש דווקא ערב מסויים אפ' קרוב משפחתו אם לא סומך על מישהו אחר. העקרון הוא שאדם שמלווה כסף לא חייב להכנס לסיכון, הוא רוצה סימוכין וביטוחים שכספו יוחזר לו וזו דרישה לגיטימית, אפ' ערב בנקאי. זו זכותו של המלווה. אחרי זה אסור להיות נוגש זה כבר משהו אחר. הסיבה למה אין במצב האחרון ריבית היא בגלל שדמי הביטוח שישולמו על ידי חברת הביטוח הם למעשה הכספים שהוא משלם חודש בחודשו בתוספת הרווח שהחברה מפיקה מהכספים בניכוי רווחיה והוצאותיה. זו ממש "עיסקה" אמיתית כמעט ללא צורך ב"היתר עיסקה". ב. אסור, די שיהיה ערב נאמן. ג. אסור. צריך לדאוג שכסף ההלואה יחזור למלוה כל ערב נאמן מתאים לזה. ד. אסור. ה. מה שהלווה מסכים עליו בסדר. אסור להתנות תנאים. ו. כנ"ל בסעיף ג ו- ה ז. אם הוא יודע ומסכים זה מותר כדין משכון שנועד לבטחונות. שאלתי גם את: הרב אבידן שפניר, מכון כת"ר.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)