| rdfs:comment
| - בימינו המילה "חמס" נרדפת לגזל, אך בלשון המקרא יש לה משמעות כללית יותר - כל קלקול והשחתה נקראים "חמס", למשל: 1.
* (איוב טו33): יחמס כגפן בסרו, וישלך כזית נצתו= ילדיו ימותו צעירים, כמו גפן חולה שמקלקלת, משחיתה ומשירה את ענביה כאשר הם עדיין בוסר; 2.
* (איכה ב6): ויחמס כגן שכו, שחת מועדו; שכח ה' בציון מועד ושבת, וינאץ בזעם אפו מלך וכהן= ה' קלקל את סוכתו (= בית המקדש). גם קלקול והשחתה של הכבוד הנשי נקראים חמס: גם עדות שגורמת לקלקול המשפט והצדק: גם גזל והונאה שמקלקלים את הצדק ואת החברה: וגם הקלקול הגדול ביותר - רצח - השחתת החיים:
|
| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - ויצא דויד לפניהם ויען ויאמר להם אם לשלום באתם אלי לעזרני יהיה לי עליכם לבב ליחד ואם לרמותני לצרי בלא חמס בכפי ירא אלהי אבותינו ויוכח
- ברב רכלתך מלו תוכך חמס ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך מתוך אבני אש
- כי שנא שלח, אמר ה' אלהי ישראל; וכסה חמס על לבושו, אמר ה' צבאות; ונשמרתם ברוחכם, ולא תבגדו
- מפלטי מאיבי אף מן קמי תרוממני מאיש חמס תצילני
- לא תשא שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להית עד חמס
- קוריהם לא יהיו לבגד ולא יתכסו במעשיהם מעשיהם מעשי און ופעל חמס בכפיהם
- מקצה רגלים, חמס שתה; שלח דברים ביד כסיל
- ראה אויבי כי רבו ושנאת חמס שנאוני
- עשה הרתוק, כי הארץ מלאה משפט דמים, והעיר מלאה חמס
- ותאמר שרי אל אברם ' חמסי עליך, אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה; ישפט ה' ביני וביניך'
- בלע אדני פלג לשונם, כי ראיתי חמס וריב בעיר
- וכי תאמרי בלבבך מדוע קראני אלה ברב עונך נגלו שוליך נחמסו עקביך
- כי לחמו לחם רשע, ויין חמסים ישתו
- לא ישמע עוד חמס בארצך שד ושבר בגבוליך וקראת ישועה חומתיך ושעריך תהלה
- וחטאי חמס נפשו, כל משנאי אהבו מות
- מתוך ומחמס יגאל נפשם, וייקר דמם בעיניו
- ופן ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ ובא בשנה השמועה ואחריו בשנה השמועה וחמס בארץ ומשל על משל
- ויחמס כגן שכו, שחת מועדו; שכח ה' בציון מועד ושבת, וינאץ בזעם אפו מלך וכהן
- ויאמר אלי 'הראית בן אדם? הנקל לבית יהודה מעשות את התועבות אשר עשו פה, כי מלאו את הארץ חמס וישבו להכעיסני והנם שלחים את הזמורה אל אפם'
- החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם
- אף בלב עולת תפעלון, בארץ חמס ידיכם תפלסון
- שמעון ולוי אחים, כלי חמס מכרתיהם
- כי יקום עד חמס באיש לענות בו סרה
- הן אצעק חמס ולא אענה, אשוע ואין משפט
- איש חמס יפתה רעהו, והוליכו בדרך לא טוב
- אשר עשיריה מלאו חמס וישביה דברו שקר ולשונם רמיה בפיהם
- יחמס כגפן בסרו, וישלך כזית נצתו
- ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם
- ישוב עמלו בראשו ועל קדקדו חמסו ירד
- כהקיר בור מימיה כן הקרה רעתה חמס ושד ישמע בה על פני תמיד חלי ומכה
- מפרי פי איש יאכל טוב, ונפש בגדים חמס
- אל תתנני בנפש צרי, כי קמו בי עדי שקר, ויפח חמס
- מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקיא בארצם
- ולא ידעו עשות נכחה נאם ה', האוצרים חמס ושד בארמנותיהם
- יקומון עדי חמס, אשר לא ידעתי ישאלוני
- ופקדתי על כל הדולג על המפתן ביום ההוא, הממלאים בית אדניהם חמס ומרמה
- ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במתיו על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו
- על לא חמס בכפי, ותפלתי זכה
- לכן ענקתמו גאוה, יעטף שית חמס למו
- ואמרת אל עם הארץ 'כה אמר ד' ה' ליושבי ירושלם אל אדמת ישראל לחמם בדאגה יאכלו ומימיהם בשממון ישתו למען תשם ארצה ממלאה מחמס כל הישבים בה'
- המנדים ליום רע, ותגישון שבת חמס
- אל תקנא באיש חמס, ואל תבחר בכל דרכיו
- מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם
- כה אמר ה': עשו משפט וצדקה והצילו גזול מיד עשוק וגר יתום ואלמנה אל תנו אל תחמסו ודם נקי אל תשפכו במקום הזה
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)